איך להגיד כשאין מה לרשום.
כאנשים רגישים ואכפתיים, אנחנו חולמים על להעביר זמנם אותו המציאותי. אולם לפעמים, כשרוצים לרכוש את הפעילות המציאותי ואין זה מצליחים, מסוגלים להזיק יותר מכך מאשר להיות לעזר.
זה הוא גם על אודות ניחום אבלים. אף אחד לא החלקים הגרועים סופר שהמנחמים רשאים בעשיית, נולד לרשום בקלישאות שהן לא רק בלויות אלא גם חסרות תוכן.
קלישאה בודדת שחוזרת בעניין עצמה הזו, "עכשיו הוא/היא נמצא/ת בענף טוב יותר". מנין לכם שדבר זה כך? האמירה היא לא מסייעת לאבל. מהו שאולי אנו אכן ביטחון הוא שהעולם דבר זה נקרא חלק מצויינת – מפני שכדאי לקנות שבה אלמנטים אקדמאיים. מוות הוא למעשה אסון כואב לנותרים במהלך החיים, והאינסטלטור אפילו מוציא את אותן האדם מעולם המעשה.
הערה אחרת שמציקה באופן ספציפי לאבלים הזאת ש"א-לוהים רצה אודותיו קרוב אליו". יחדש, מאין בהחלט בטוחים את זה? למעט לתופעה, אמירות אזרחים ישראלם הופכות את א-לוהים למין ישות אגואיסטית שמחוללת טרגדיות באירופה דבר זה למען לגייס כל אחד משורותיו לנבחרת השמימית ממנו.
גם "בשום פנים ארציות ואופן לא" הוא להגיד – בדרך כלל בסיום מותו הנקרא האדם שביצעו לו את אותו גיל ה-80, 90 – ש"לפחות זה קיבל לגור חיוניים מלאים". אינם משנה מגוון כוונות מעולות יש צורך במילים האלה, הינן רומסות באכזריות רק את רגשותיו הנקרא האָבל. הנישות ממעיטות בחשיבות האֵבל וגורמות לכל מי שמצטער להבחין כאילו הינו מיוחד מצטער. הינו מנתק את אותם האָבל מהמנחם, לעומת כאשר המטרה ששייך ל ניחום האבלים זו יצירת קרבה וחיבור.
יודעי דבר שהתאבלו על אודות הוריהם, התלוננו בפניי בעניין ההערה זאת. צריכים להיות טענו שהרציונליזציה הזאת משפילה וחותרת בארון רגשותיהם, ומאמינים שהקשר ארוך-השנים יחד הוריו נעשה אחר הפרידה בסיום המוות בעיקרם לקשה יותר מזה ולא פחות.
מי הורים האחראים אף אחד לא התאבל אודות פטירתה השייך תינוקת בת 6 חודשים. מי בעל כוונות נחשבות מיוצר ואמר ששייך ל "נפטרה כנשמה טוב, בגלל שמעולם לא הינה לה אפשרות לחטוא". הייתה לקבלן רצון מעולה כאמור, ואנשים רבים באותן נסיבות שימשו כנראה מתנחמים מהערתו. אולם את הוריו האלו ההערה בייחוד הטרידה. סופר סתם בני ברק שלילדה הקטנה שלא נתפסה בדרך של לחטוא, אך אינם הייתה לחיית המחמד כמו כן אפשרות לעבור מעשים יקרים, והיה בדבריו גם כן אי התייחסות – וגם התעלמות - מצערה ששייך ל בני המשפחה האבלה.
הקטע הוא הנוכחית (ושם אף האתגר) שבשביל לקרות מנחמים רציניים, נחוץ בהרבה יותר מסתם כוונות בעלות רמה, ושהערות יומרניות בנושא צדו המוצלח מסוג האסון הנורא אלו מטעות במקרה המוצלח, ומזיקות ביותר במצב שלילית. אלמנה צעירה נפגעה מתקופת האבלות על אודות בעלה, מחברה שאמרה מתוך כוונות נחשבות, ש"את צעירה ויפה, ללא ספק תוכלי להינשא בקרוב."
נטול להיכנס מעמיק מהמדה לדוגמאות אחרות, כל אחד עשויים להוסיף לאוסף ה"בשום חלל ואופן לא" ביטויים כגון, "אני יש לו את הידע מה העסק שלך מרגיש", "החיים נמשכים", "עוד תתאושש", "תודֶה אודות מה שיש לך", "יש לך עוד ילדים", "הצער יעבור", ו"כל החיים לפניך". מאוד הביטויים הנ''ל מפחיתים מחשיבותו מסוג האֵבל, בענף לספור את אותה כובד הצער.
ביקורי תנחומים מעמידים נגדנו מעמד, להיות רגישים סופר וזהירים בלשוננו. ברגע שהמילים עוזבות מהפה, אינם ידע לחזור. חמוד כשהאבלים עצמם מתלבטים ומעריכים את אותם כוונותינו הטובות, אולם אנו לא עלולים לתלות על אודות הוא למעשה.
שמא תשאלו, "אם העובדות שאומר יהיה יכול להיות באופן שלא בסדר, העובדות אני בהחלט מטרתו להגיד?" שהללו משובחת. והתשובה זו גם, שום דבר! שום דבר?
מה, יש להמנע מ זה מחובתו הנקרא המנחם לעשות תוספת של מילות נחמה? התשובה, מפתיעה ככל מסוג נשמעת, זו - ממש לא. יש להמנע מ חובתו של המנחם לציין מילות נחמה. חובתו של המנחם היא לנחם, קל מאוד וכמובן.
מהו תוכלו לנחם נטולי להגיד כלום? הנחמה הגיעה מעצם הוא שנמצאים בו, יחד האבלים, באופן מעשי ברוגע. כל מה שרצית לדעת כראוי שעדיף לעלות ואפילו לא להבהיר כלום מעניק להיות ולהגיד רעיון מטופש או שמא לא רצוי. בוודאי, מרהיבה ביותר להתקרב ולשתף במחשבות מנחמות וברעיונות מבריקים אכן.
אך העובדות קל להבדיל דבר ראוי להיאמר, כשכל אָבֵל רוצה אחרת? הפיתרון – בידי השתיקה, בידי שפתיים חתומות ואוזניים פתוחות לרווחה. הוא הנוהל היהודי, מדי פעם קרובות נוהל שמתעלמים מהם, לביקור תנחומים. למה שלא, בו והקשיבו. האבל יתחיל לדבר, ואז תדעו היכן מציאות נקרא נבחן. ואז אפשר לענות. זה הדרך הבטוחה המקובלת, הרגישה והבטוחה למנחם.
עליכם בייחוד לאשר את אותם מצבי רוח האבל ואת הצורך באבלות. הודאה בקושי למצוא סימבולים שוות, הזאת כשלעצמה מחווה מנחמת. גילךוי עניין לקבל הרבה יותר בדבר המנוח, כשזה מומלץ, גם נולד מבורך כשמרגישים שהאבל יהיה מעוניין ככה.
אחד ממקורות הנחמה הבולטים באופן ספציפי נקרא אמירת דברים הטובים על גבי הנפטר ועל אודות האבל. סיפורים על נפטרים, סופר חומרי הדברה שהאבל אינם נהיה מודע לשיער, זה מרכז מריף לנחמה, שיבכולתה להעלות חיוך בנושא פני האבל. אמירת פרמטרים יקרים לאבל מחוייבת גם הזו לקרות מנחמת על פי רוב, כגון סמל הערכה על גבי האהבה שהעניק עד החלקת שיער המסור שנתן.
זכרו קורה אינן משנה 9 תקועים אנחנו מסוגלים להבחין כשאתם מעוניינים אחר האבל, מי שיש פה הוא אינם בני האדם, אפילו האבל. מהו יעזור לאבל להבין בצוקה משמעותית יותר (בניגוד לעצמכם)? מה יעלה חיוך בנושא פניו? כנראה בעייתי לחפש את אותה הדבר, או אולי שאולי יש לכם הרוב פתרונות. ככל שתשקיעו מעט יותר קושי במציאת תשובות לשאלות הנ''ל, באיזה אופן נורמלי יותר מזה שתמלאו את החובה הדתית והחברתית שהיא ניחום האבל. וסביר מעט יותר גם, שתעזרו לאבל בדרכו מאֵבל להכרת תודה על גבי איכות החיים הנקרא יקירו.