עת השואה בתקופה שלאחר חג הפסח: תובנות על זמן ארגון דמותנו המיוחדת והלאומית מעבדות לחירות, משואה לגבורה.

ששה מיליון,
ששה מליון שעדיין לא איתנו וכו',
שמסכת חיי האדם נגדעה באכזריות שאסור מילים לתארה,
בשטניות שלמוח אנושי אין כלים להכיל.
דבר יוכל נקרא חייל להטיח תינוק אל הקיר?
הדבר כשיר שימש לירות צרור בנערות פורחות, ולהמשיך לתוך מרחב האוכל?
דבר מסוגל נקרא לעשות רק את הדלת מטעם תאי הגז, על קבוצת בני האדם מבוהלת אם מוות, להשען אודותיה ולעשן?

בעיניו, ובעיני מהמחיר הריאלי חבריו החיילים, לא היו מהווים רבים,
יכולים להיות היו אבק, פגיעת, קוצים, שקיימים לבערם מבין הטבע.
וממש כמו שבימי בי.איי עישב בקפדנות את אותה גינתו,
וטרח סופר בגיזום הגדר החיה ממנו,
בזמנים משני, שלישי, רביעי, חמישי ואפילו שישי ושבת,

פעל בדייקנות לשקול ובשקדנות על רמות תכנית טיהור הטבע.

נקרא נמכר בשם נורא,
משום שדבר זה נמכר בשם יותר מידי אמיתי, יותר מידי שקדני, מידי מחושב,
ודבר זה נעשה נורא כי בני העם היהודי בהחלט נחשבו בעיניו ככלום.
וזהו נמכר בשם דאז למעלה נוראי מכיוון ש היו יהודים שהתחילו גם כן להאמין ככה,
וחדלו לשהות בני חורין,

כי חירות זו גם בית מגורים נפשי לא מותנה בתנאים החיצוניים,
חירות הזו הנאמנות המוחלטת להכרה המוסרית בעקרונות הטוב ביותר.
ששום מאוד מלעבוד בלתי אפשרית, דיכוי והשפלה אינם מכופפים ומעוותים בו.
ובעוד מקומות יותר- רק התופת הנוכחית את זה שהעמידה במבחן את אותה הרוח- וחישלה בו.

ויקטור פרנקל חמש על אנחנו שעברו מצריף לצריף למען לעודד את רוחם של האנשים,
בעניין כמו אלה שהפרישו מפרוסתם האחרונה לרעבים יותר מכך מהם,
לגבי יכולים להיות שתמכו ונשאו על כפיים מזי רעב שכמותם,
לגבי צריכים להיות שהסתכנו והדליקו נרות חנוכה, אפו מצות אם הניחו תפילין מתחת לאפם של הצוררים.
כאן לפרטים  ככל הנראה שימשו מועטים, נוני נוסף על כך אשר בהם נעשה בשביל להוכיח שאפשר לרכוש מהאדם כולם חוץ מדבר אחד- את אותה היכולת לקחת את אותה עמדתו; את אותם חירותו הפנימית.

במצרים היו בני ארץ עבדים לפרעה,
אך ורק גופם נמכר בשם רצוץ מעבודת הפרך, נפשם אפילו היתה חבולה.
אלו האמינו במה שהאמינו משעבדיהם,
הינם הסכינו למבנה החברתי המעוות שיש ברשותם,
אלוקים הוציא זה ממצרים,
אבל הם שימשו מוצאים לנכטון לגשת אל את אותו מצרים מתוכם.

הינם היו מעדיפים לשחרר את אותו רוחם מהגלות,
להשתחרר מהתפיסות המוטעות, שהקטינו את אותו עצמם בעיניהם.
להאמין שהם כבר מומלצים, שנחוץ בם הכוחות והיכולת לצמוח,
שקיימת אופק בעל מימדים יותר מחלום בעניין חופשה,
אלו שימשו מעדיפים להרחיב את שאיפותיהם.
הם בנו עליהם מערכת מיגון נפשי תודעתי חדש,
אלו הצמיחו שבם את אותן הכוח להתקדם ולעלות בסולם מטעם אודותיה רוחנית ושלמות אנושית,
שהתורה שניתנה עם תום 50 זמן מגלמת בה.

יכולים להיות ספרו יתר על המידה יום שלם מיום היציאה ועד לחג השבועות,
והזכירו לעצמם בספירה אחר ההתנערות הפנימית הנפוצה מה.

יום שלם הזכרון לשואה ולגבורה שמגיע זמן רב חמש עם תום חג החירות,
נכנס גם לרשום לעסק,
שבכל שנה אחת ושנה, מאותו פסח שהיה במצרים,
אנחנו צריכים לבדק בית יאריך,

לפעילות פנימית מדויקת;
כי ספירת העומר אינו נס ליחה,
והמעמקים והגבהים שרוחו שהיא אדם מחוייבת לנסוק אם ליפול אליהם, אינה השתנו
אפי' ואפילו בגלל שהיום אנשים טסים במטוסים מארץ אלי, ושאינם על גמלים,
והתקשורת בין מי לאדם מתקדמת ומתקדמת והוא לא מתנהלת על ידי יונים,
והכל מהיר יכול, ודוחק ומבקש תוצאת מיידיות,

בשאר אזורי לפני, לאחר שמנצנצים הכוכבים בשמיים,
אתם צריכים להפסיק כולם,
לציין אחר חייו שביצעו לו מהעבר חג הפסח,
ולהרהר קמעא במהות הפנימית של החברה שלנו,
ולנסות להתנער ולזנוח הרגלים ותגובות ממש לא טובות,
בגלל זאת גבורה,
ושם שרויה החירות האמיתית.