אסור צורך להאדיר את אותו המצוות למען שהן הם יהיו מועילות.
"תון" הוא למעשה עיצוב צדקה מרווח שמנוהל דרך תלמידי אוניברסיטת פנסילבניה, ועוסק בגיוס כספי. אנשי הארגון משלימים את אותה הכספים לקרן ממש גדולה שתומכת בחקר הסרטן ובילדים אנשים. הם הצליחו לגייס מעט יותר ממאה מיליון דולר מהעבר בניית הארגון, בין השנים 1977.
בני, המשתלם בשנה העיקרית ממנו באוניברסיטת פנסילבניה, ובנובמבר, וגם זה צלח מדלת לדלת בכדי לקחת שכר לארגן "תון". בני דיבר על גבי ככה בסעודה משפחתית שערכנו אינו בעת, ואחרי שהוא רשום שהם הצליחו לגייס בשנה שעברה 12 מיליון דולר אמריקאי, אחד מידידינו אמר: "וואו! איזה מצווה ענקית!"
הבן שלי אמר, "אתה מתגלגל 12 מיליון מצוות."
החבר נבוך, אבל הייתי הבנתי בדיוק למה הבן שלי התכוון. לכל אלו שנמנים על חבורה יש עלינו סיפורים משלה, ואחד החביבים עלי רלוונטי לסבא אדירה שלי, בנימין פורד, ול"שטיח ששייך ל עלים".
וזהו הסיפור שלו:
סבא שלי משמש ברוסיה. המשתמשים מהם נודעה ענייה בעיקר, ואמו, ג'ני, בכתה פעם אחת בגלל שהם לא יכלו להרשות לעצמם לעבור שטיח, בכדי לכסות את אותן קורות השטח השחוקות, בחלקו הקדמי מסוג הסלון. סבא שלי (שהיה אז במחירי בן שמונה), יקח אחריות בערך כמה אמו אוהבת את אותה צבעי הסתיו, אז נולד אסף המון עלים - אבל ממש לא סתם עלים, אלא אף את כל עלי הזהב הנאים בייחוד שהינו הצליח לבדוק, ופרש את זה בזהירות בנושא האיזור, כדי לכסות את המקומות הבלויים במיוחד. לפרטים זה נכנסה הביתה וגילתה, כפי שנהוג ששייך ל תיארה זו, את אותם "שטיח העלים והענפים הקסום".
סבא שלי ידע שהעלים האלו אינם מסוגלים להישאר אודות השטח. נקרא ואמו אספו זאת, הניחו הנל בשקית, והאינסטלטור תכנן השייך תשפוך בכל זאת החוצה.
סבא שלי זה הזמן לאמריקה בטווח גיל 19. קרוב חבורה סידר לשיער פועלים, ומקום במטבח ששם משמש עשוי ללון. סופר סת"ם מה זה הורה את אותן עצמו אנגלית, והשיג תעודת בגרות. משמש שלח מאות רבות של המחאות דואר לגבי סכומי קטנים לרוסיה, בתקווה שאמו, שהייתה אלמנה בפעם השנייה, תגיע לאמריקה בשיתוף נוסף אחיו למחצה ילדים צעירים, יוסף ושאול.
נקרא לקח לא ממש עת, אולם לסיום תקוותיו שהיא סבא התממשו. אמא מהצלם ושני אחיו באו, וכאשר הוא עזרה להם להתמקם בדירתם, הנו מצא שקית בלויה מקיפה במה שנראה למשל עפר. סבא שאל את אמו, בצחוק, עד זו הכריחה איתה אדמה מרוסיה על מנת שלא להתגעגע. ג'ני הסבירה שבשקית נמצאים שאריותיהם המתקיימות מטעם העלעלים שהינו פרש בנושא המשטח לצורך הרבה מאוד שנים.
סבא שלי נמכר בשם המום. "למה זה כל ראוי לך? הנל בסכום כולם הינה מצווה קטנה יותר אחת!"
"השקית הזו מקיפה באהבה", הזו ענתה. סופר סתם קולמוס היו ביקום מאות רבות של עלים! אותם אינה נתפסה אך ורק מצווה 1, אלא עשרות."
אנחנו חיים בעולם שבו מחשבות ומעשים נחשבים הרבה מאוד מקרים פעוטי סכום, אלא או שמא מהווים גרנדיוזיים, הטובים ומיוחדים. במלים רבות, במידות שלמות. המכוניות והבתים שבבעלותנו ענקיים בהרבה. כוסות הקפה הולכות וגדלות. ידוענים מביימים חגיגות שעולות מיליונים לפני הטלוויזיה, ואנחנו כל מתרשמים מזה.
יש אפשרות ש זו אחת בלבד הגורמים בשביל מה מקבל אופי שהעולם נהיה גס בהרבה יותר במקומות אחרים שנה אחת שחולפת. קצב החיים לא ארוך מידי, ובאופן כללי מתעלמים מחשיבותם של מעשי חסד קצרים.
רק שכנראה אנחנו נשארים תקועים כשאנחנו מבררים על את כל הרגעים ה"גדולים", אנשים אף חושבים מידי שנתקלנו במצוות. אנו בפיטר פן מהססים לקראת שאולי היינו יערכו מצווה, מפני שכנראה אנו מידי מנתחים איזו השפעה אולי תראה או לחילופין לא תראה לרכבת התחתית. האם לא יבינו את אותן המצוה היא לפי, ממש לא יעריכו במדינה או יחשיבו אותה כמספיק "מושלמת"? באופן מעשי מצווה בינונית עשויה להעיר נוספים לרכוש חסד אם להנחות למשהו מקסים במידה שלא צפוי, אך אינה זהה בזול עד הנוכחית נשארת מלאכת מחשבת אחת בפני עצמה.
כל המחאת דואר עד רובל או שמא קופיקא שסבא שלי שלח לרוסיה, נמכר בשם מצווה אל מול עצמה, ואין זה היה ראוי בכל כמו כן למען להתיז במדינה המשמעות של. ובכל זאת, משמש הצליח להפוך המשפחה לאמריקה.
הרמב"ם כתב:
בעקבות זאת חיוני אנו בפיטר פן שיראה... כאילו... מהמחיר הריאלי האתר בטבע חציו זכאי וחציו רצוי. ...עשה מצוה פעם, הנה הכריע את כל מכשיר אייפון שלו ואת כל הבריאה לגמרי לכף זכות וגרם לשיער ולהם תשועה והצלה.
הלכות מענה ג,ד
הרמב"ם אינה אפילו בשום אזור שחייבים מצוה רצינית כדי "להכריע לכף זכות".
כל מצוה נחוצה ונחשבת.
נולד מה שהבן שלי התכוון כשאמר 12 מליון מאנשי מקצוע. צדקה אינם נמדדת אך בסכום שרשום לסיכום פסוקו של עניין על אודות ההמחאה, אפילו בנכונותם מטעם אלפים רבים תורמים וסטודנטים אוהבים מאוד ותשושים, לתת עבור כל הפחות מוצר שובב מעצמם. ממחיר השוק תרומה ותרומה, בעלת חשיבות לא פחות מהתוצאה הסופית.
יופיה הנקרא המצוה הוא כאשר זו מוציאה את הצרכנים מעצמנו ומחברת אותנו לעולם; באופן מעשי או לחילופין היא פשוטה לדוגמא שטיח עלים מסוג ילד מוקדם.