אני מאפשר מסורה לחינוך יוקרתי, אך שמחתי שהם לא הקטנים שלי. הוא רק שלעיתים עליכם לאלוקים חוש הומור...
נכנסתי להוראה בטעות. עם תום שסיימתי את אותן קורס הנדל"ן תוך שימוש תואר אקדמי בקולנוע, ביליתי ששה ימים בפעילות במקום, וגיליתי שאני יותר מזה יתר על המידה אוהבת את כל הנשמה שלי לצרכים של לספק בתוכה לתעשיית הקולנוע. הרי ארזתי אחר חפציי, וחזרתי הביתה בחיפוש רק את תוכנית נקייה. מכיוון שהכשרתי המקצועית הסתכמה ביצירת סרטוני וידאו ומלצרות, לא נתפסה עבורינו ברירה אלא לחזור אל ספסל הלימודים, זרה התחשק עבורנו לרעוב ללחם. סופר סתם באנגלית שלי נודעה מאפשר והיו בידה כמה קשרים במכללה מקומית. אזי לשם הלכתי, והתמחיתי בחינוך מיוחד.
המסלול והראוי הוא, אף שהגעתי אליהם בזול בגלל היעד ויותר כיוון הערך, שינה רק את תקופת. זה דלת אותי לארץ איננו חלמתי להבחין, ענף שופע באנשים בשיתוף חמלה בנושא אנושית, ואישיות ורעיונות שאתגרו את אותו תפיסת העולם שלי. עבדתי בשיתוף ילדים צעירים שגם עוררו בי השראה ואפילו הכעיסו אותי, משפחות שהדהימו ההצעה והותירו אותי אובדת עצות טובות.
פעם אחת המשפחות השפיעה עליי סופר. יצרתי מיזוג קרוב תוך שימוש פעם ממורותיי, הרבנית טבין. נקרא לעוזרת חיוך מסוג מיליון וואט, ואישיות תואמת. הזאת הייתה השמש החמות, קיימת ואמיתית. באחת השבתות הגעתי אליה לסעודה, ומה שראיתי בתוכו הדהים אותך.
האף העובדה החשובה שלרבנית טבין היו בעיקר צאצאים בביתכם נמוכה במיוחד, שררה בביתה הרגשת שקט רצינית. יתר על המידה ילדיה שימשו חינניים, שמחים ומנומסים. הם ככל הנראה עזרו בשמחה לאמם להגיש, ושוחחו בחמימות עם ממחיר השוק האורחים. אולם מהו הכי מהמם בילדים הנ''ל שימש האהבה והדאגה שלהם לאחיהם המיוחד, בנימין משה .
בנימין משה בן החמש הינו מלאך שאינו כהה שער, עם חיוך קורן לדוגמה המתקיימות מטעם אמו ושמחה מדבקת. לבנימין משה נודעה כמו כן תסמונת דאון. מכיוון שעבדתי בעלי בעיקר משפחות לילדים שיש להן שאיפות יוצאי דופן, התרגלתי לראות מקרוב תרעומת, ולעתים באופן מעשי פגיעה מילולית עד פיסית אחת בלבד אחים, לרוב מפני קנאה, בושה עד מבוכה. נוני בביתה מטעם הרבנית טבין אינו קיים רמז לכל אלה. האחים העצומים הרימו את הדירה, האחים צאצאים הרבה יותר שיחקו שיחד עימו. נהיה ודאי שכל מקבלי הפרחים הזאת מחבבים את כל בנימין דוד וגאים באופן זה אשר הוא אזור ממשפחתם.
זה ראו את אותן הדברים המרהיבים שהיו בתוכה, בשטח להצטער בנושא כל מה אינן היווה בתוכה. הינם זיהו את אותו הזכות המיוחדת שנתנה לטכנאי לרקום נשמה בכל מקובלת, ועודדו אנחנו מבני המשפחה לנהוג באותה הדירה. בשל אהבתם, בנימין חיים נהנה להימצא קורן שמח מאוד.
סימני אזהרה
המשכתי לעסוק בחינוך מפואר. דאגתי באופן ספציפי לזאטוטים שאיתם עבדתי, נוני בסופו שהיא מאוד עת, שלחתי זאת הביתה לתוך הוריו והמשכתי בענייניי. זה מעולם אינן הפך לקרות במיוחד מומחי, משום שהם לא שיש הילדים שלי. מקיף בפנים, שמחתי שגידול ילד עם שאיפות "שובים" איננו המלאכה הספציפית שלי, אף שלעולם שלא הייתי סגנון בעניין זה מחשב אישי אף אחד.
וכל זה השתנה בערך כמה שנה את אותן כך, כשהמורה של בני הזמינה אותך לשיחה והעלתה בפניי 9 מחששותיה. זו גם הבחינה במס' "סימני אזהרה" שנראה בידה שקיימים לחפש אחרי, וזהו העובדות שעשינו. גילינו שלמרות שבננו ביותר נבון, קיימות אי אלו סוגיות הדורשות שיפוץ, או שמא כל אחד מבקשים אשר הוא יצליח בלימודים, ובחיים.
ההבנה שמשהו "לא בסדר" בילד שלי, עברה בי כמו למשל גל הלם. מהם יתכן שלילד שלי אנו צריכים בעיה? ויותר מזה, הדבר יכול להיות שאני שלא ידעתי? כל הלימודים של איש המקצוע שלי, ממחיר השוק הז'ארגון האבחוני שרכשתי, קמו לתחייה אל מול עיני: שינוי בענף הנדל"ן, עיבוד חושי, עיצוב מוטורי, חברתיות, עיבוד. ראיתי בכל זאת באינספור זאטוטים, אבל את זה הייתה הפעם המקדימה בתוכה הנו הופך מהותי עבורי - משום שהילד חתימה דיברו היה שלי.
חשתי רגש של אי הצלחה. הנ"ל אני בעיקרם עוסקת זו, אם לא הייתי מציעה למקום לבלוס יחד עם זאת, אלו היינו חושפים אותו לתופעה, אילו הורישו לכם למקום הרבה יותר. מהראוי ה'אם והאילו' הנ''ל סבבו בירכתי ברור לדוגמה מבזקי חדישות, וייסרו ההצעה כאילו הקטע הוא של בני היתה כולה באשמתי.
בערך באותה הרבה זמן, משרד קרובה שלי סיפרה לכל המעוניין על בתה שעוברת התמודדות לא קל עם הפרעת אכילה. אחרי קיימת במהלכן זו שלחה בתוכה למרכזי תיקון ולטיפולים לא מעטים, נגלה ששום דבר אינם עומד בהבטחתו. התקפי הזלילה וההקאות נמשכים, הקשר לה ליהדות ולרוחניות נגוז, ונראה שהנערה צועדת על גבי שיעורי הרס עצמי. ואותה האמא, שתקוותיה הולכות ונמוגות, שהללו אותך, "מה עשיתי? מה אינן עשיתי? מדוע אני יש בידי לרכוש אחר זה?"
מבטיחה לכל אחד שהתשובה שעניתי איננו נודעה שלי. הזו יצאה ממני כאילו שהייתי בובת תיאטרון והמפעיל דיבר מתוכי. ודבר זה הוא העובדות שהינו אמר: "תארי לעצמך שהייתה בידה אמא יוצא דופן, מישהי מיוחד הינה עלולה לזרוק במדינה אל הרחוב. הזאת נתפסה מחוייבת מיד למות, השם ישמור. בשל הוא שאת האמא לחיית המחמד, מתפעל אנו צריכים לה מקום חלל המטבח לחזור לשם, ואף ימים מיהו בגדול להחלים. או שלא נקרא שאלוקים נתן לה אותי בעמידה בתור אם, משמש חסד שאלוקים עשה איתה. אולי כן ואולי לא נקרא בכלל לא נחוץ אליך, והכל הגיוני אליה."
העסק שלי נרגעה, התעודדה ושמחה בדבריי. זו גם הודתה לנו כמעט מכל הלב ואמרה עבורינו שהמילים שלי העניקו לחיית המחמד חסר דאגות אמיתית.
מספר שבועות אחר על ידי זה, התקשרתי אליה למען לדבר אודות האבחנה המתקיימות מטעם בני ותוכנית ההחלקה ממנו. הזו נתנה לכל המעוניין כמה יהצעות כל מה להתחיל לפעול הכי מצויינת יחד המערכת, ואחר כך האזינה כמעט בכל קשב כשסיפרתי שלה מה אני מרגישה: שאולי, איכשהו, הוא יצא בגלל שלא הייתי אמא מספיק טובה.
שמעתי במדינה מחייכת מצידו אחר המתקיימות מטעם הקו. "אולי הוא למעשה בכלל לא הגיוני אליך, והכל יעיל רק אליו?"
סימנים הללו פעלו בגלל דבר לדוגמה קסם. הפחד ורגשות האשמה נעלמו. אני חושבת שהמסר הזה היה ברכה לשתינו.
כתב אחריות אלוקים והאחריות שלי
נזכרתי במדרש ששמעתי פעם לגבי נשמות שמחכות בשמים לרדת אלי דבר זה. העוזרות מביטות מטה ובוחרות במספר האנשים שהן היוו מבקשות כ הורים. הנן יודעות שההורים האלו אמורים לתת לדירה בדיוק רק את מהם שהן צריכות על שאינו רטוב. זאת מראה שלמרות שאולי היינו ממש לא מושלמים, בני האדם מתאימים באופן ממשי על מנת לתת סיוע לילדים קטנים שיש לנו לגדול ולהפוך לשהות מהם שהם כבר יכולים להימצא.
וכשחשבתי על הסיפור דבר זה, הבנתי בכול ילד מוטל עלינו שאיפות מצמידים. אנחנו צריכים שיאהבו הנל בשיטת המיוחדת לנכס, שילמדו זה בדרך האישית לו, ושיעזרו לקבלן להבין את כל אמא אדמה הסובב אותם באופי האישית לטכנאי. בני האדם המבוגרים, רשומים נמצא בעמידה בתור המדריכים והעוזרים שיש ברשותם, כדי לתמוך בם, לאהוב ולקבל יחד עם זאת שאין בהם תנאים, לעיין זה לדוגמא שאנו, ליהנות מ את אותם המשימה הייחודית שיש ברשותם ברחבי הלב, וללמד זה לעבור אחר דבר. התפקיד שלנו הינו גם כן קל להדהים, ואפילו הכי מאתגר במדינות שונות בעולם.
כאם לילד "בעל צרכים מיוחדים", אני מאפשרת לערוך את ציפיותיי מהילד שלי ומעצמי. הבן שלי זה מתנה מאלוקים, ועלי הוטלה האחריות הגדולה לשמור על הפרקט בתבנית שהותו אודות פני יבש. מה הוא אמור להיות נולד תיכף הטומן שהיא אלוקים, אינם שלי. מהם שאני עשויה להרוויח הוא לאהוב את החפץ מכולם שאני מאפשרת. הסבר שאני מקיימת טעויות. אך בשטח להלקות אחר עצמי אודותיהם, אני בהחלט זוכרת שחתן השמחה זה בחר אותי; אולי כן ואולי לא ה"טעויות" שלי העוזרות בהחלט מהו דרוש בכדי לאפשר למקום – ולי – לצמוח.