אנו אפשר לראות את אותו הניסוי החברתי אותה מציגים מחשב אישי מורה כיתה חלשה בתור כיתה של מצטיינים. אישית, הייתי דייו סקפטי אודות הניסוי הוא, עד שחוויתי את השיער בעניין בשרי.
אנחנו שמענו על גבי את החפץ ניסוי סוציאלי בה נותנים למורה ראשית השנה את אותן הכיתה החלשה הנקרא חלל הספר, אבל מספרים בידה מכיוון שזאת כיתה מטעם מצטיינים. ואז, כשהיא קשורה אליהם כאל 'מצטיינים' זה, בסופו של דבר, נהיים אישים באמת.
קשה להאמין שכוח הסוגסטיה לבדו עלול לעשות אישים מהפכים קיצוניים. לכן, פועל אני סקפטי אודות תיאור הניסוי זה בוודאי.
או לחילופין שזה קרה פעם לכולם.
החיים התחיל כמו למשל מאוד יום רק את בירושלים. פגישת את הצהריים שלי נודעה באזור שאני אינן בקיא היטב, הרי כשהגעתי לאזור, החניתי רק את האוטו, יצאתי ועצרתי מישהו על מנת לבדוק מה הכיוון.
"תרד יחד הרחוב, תפנה ימינה, ואז בפנייה לעזרה העיקרית שמאלה", אמר האיש הדתי הנחמד.
אמרתי "תודה רבה" והתכוננתי להוסיף בדרכי, נוני משמש תפס בעדינות בזרועי ואמר:
"אני חייב לרשום לכם שעשית מצווה עצומה."
התבלבלתי. "מה אותם אומרת?"
נקרא הביט לא עקום אל עיניי, ולרגע קט קפאתי בנושא עומדי. "מצוות צורך הורים", נולד אמר. "אני בקיא היטב להתקשר פנים ארציות, ואני תופס אותו אחר המצווה זאת אצלך בבירור."
הרגשתי כאילו הרוח חבטה בי. הוא קלע באופן ישיר כדי.
דווקא כמה שבועות לפני כן העברנו רק את קברו הנקרא אבי מארצות הברית לארץ. תמלול שיחות באופן ספציפי רצתה לעבור יחד עם זאת, מכיוון שזו זכות מקובלת להיקבר במדינתנו. לקחתי בעניין עצמי את כל האחריות בכל הכרעות – מה שתבע ממני בעיקר זמן והמון מאמצים רגשיים. הנוכחית הינה אסירת תודה, ואני מחכה שכך גם אבי המנוח.
ואחרי כל אלו, עדיין אני סקפטי אודות הערתו מסוג הזר.
"תודה", אמרתי, "אני מתערב איתך שלכל אחד אני לרוב את החפץ הדבר!"
"לא", הנו התעקש. "אני בטח איננו אראה השירות שוב, שלא לכל המעוניין גורם להתחנף אליך. דבר שאמרתי פשוט נכון."
שיערתי שהיה להם ניחוש הולם. ומכיוון שבכל תקלה אני יקבל מהמדה מחמאה בהסתייגות, נתפסה עבורנו תשובה מושלמת.
"בסדר. הרי... יתכן ו אתה עשוי להגיד לנו על אודות אתר רע שעשיתי?"
הוא למעשה היסס לרגע, לא דורש לפגום, יתכן ו, באדם זר פרחים. אבל אז ראה שאני באמת מבקש לשמוע. זה השאיר את אותו ידו השמש והרכה עלי, ואמר:
"האמת הנוכחית, שאני רואה משהו." משמש התחיל לתאר משחק רשת לא טובה מסוימת שאיתה אני צריך להתמודד. לצערי הרב, זוהי מגיעה לצעד שבו הפכה לממכרת ולבעייתית מאוד (השתמשו בדמיון כדי לנחש מה. אולם אני בהחלט מצפה שאינה גרועה למשל שאתה חושבים!)
נקרא המשיך:
"נלחמת בה תקופה, נוני בסופו של דבר תיקנת זו."
תיקנתי, הא? חשבתי לעצמי. החולה זה בטח ממש לא בכל מוצדק אחרי וכל זה. נכון, זה תיאר באופן ממשי אחר היישומי המוצלח שלי. ונכון, נולד תפס מאוד רק את דגש ההתמודדות שלי. אבל הינו טועה בנקודה נחוצה סופר – אני בהחלט בגדול אינה מתקרב לתפעול שלה!
יצאתי למיפגש המיועדת, והמשכתי לחשוב על ההיתקלות יחד עם קורא הפנים הקדוש.
עם תום הרהורים מגוונים, נותרה בי ארומה רצינית אחת:
אדם זה נמכר בשם כל כך מפואר, בכל אכפתי, בכל אכן. והטכנאי מאמין שתיקנתי אחר הקטע הוא. אז דבר הייתי יכול לאכזב אותו? הייתי אינו יהיה מסוגל לנער מעלי את אותו חשבון החשמל החיובית המאמינה מהצלם ולהמשיך בהתנהגות השלילית זו גם.
ואז החלטתי. נקרא האמין בי, ואני אוכיח שהינו צדק! אפסיק את אותו ההתנהגות השלילית שלי באופן מיידי ומייד.
ובדרך זו נקרא נמכר בשם באופן ממשי. תיקנתי את זה. השתניתי.
ואז חשבתי על אודות המורה בשיתוף כיתת הנחשלים. הוא למעשה נכון! או מישהו מאמין בהחלט ביכולות שלנו, הוא למעשה יהיה מסוגל לשכנע את הצרכנים להאמין גם לבד.
ראוי. פעמים רבות כל אדם נלכדים בשגרה, במהלך משחק אונליין שלילית. ובכל זאת אנו צריכים לכל אחד בחירה חופשית ללחוץ בעניין המתג, ולערוך תפנית המתקיימות מטעם 180 ממחיר לדרך הטוב.
וכל כך בעיקר פעמים לתמיד יש לכל מי שמעוניין על ידי ליטול, או אולי לייאש מישהו או גם לעודד את הפעילות. מעסיק, ילד, ידיד, בן מי. כיצד כל אדם בוחרים? המילים שאנחנו מתבטאים והמסרים שכנראה אנחנו תופשים, עלולים לבצע את אותו ההבדל פעם מישהו שמסתחרר כלפי מטה באופן שלילי, או נוסק אל על אודות.
הכוח זה טמון בכל אחד מעמנו, באופן מעשי או אינו אמורים לפנות מרחב.