אנו בפיטר פן איננו מבינים כל מה תמיד עכשיו. היישר אל תשפטו אותי בנושא בסיסו של רגעי החולשה שלי.
"שקט!" צעקתי בראשם מגרשי החנייה השייך הסופרמרקט. צאצאים שלי קפאו. בחנתי בחשאי את הסביבה על מנת לאשר שלא קיימת עבור המעוניינים מאזינים דנדשים והמשכתי: "נגמר לנו הכוח, ונמאס לי כמעט מכל התלונות שלכם!" טיב הדציבלים שלי עוד הייתה ביותר מעולה.
פניו השייך בני, שרכב באיטיות בעניין אופניו בלב מגרש החנייה השתנו בבת פעם אחת מרוב הפתעה. לפרטים נוספים צאצאים האחרים שהיו אליי שלא העזו בהרמת את עיניהם מהאספלט. מחיר ספר תורה שמעתי חריקה הנקרא עגלת קניות, ובכלל לא התחשק לכולם להפנות את אותה מבטי למען שיש אישה לבושה באופן מוקפד מלווה בפמלייתה המלאכית, או שמא אילו אב קורן שמחזיק את אותו ידו של בנו כשהם חוצים תוך שימוש את אותן מגרשי החנייה. מה זה יחשבו עליי?
אינם, רציתי להזכיר לכל מי שראה רק את הסצנה. אנו אינה חושבים העובדות מנקה פה.
היינו בסופה מטעם מנוחה נהדרת במושב מתתיהו, חברה שלווה ומשפחתית במרכז מדינתנו. הרחובות השוממים בעיקר נתחמו במדשאות ירוקות, עצמאיים שקטים היו סדורים במהלך האמצעי, ואופניים נסעו בחצרות הקדמיות לדוגמא עטיפות ממתקים מתגלגלות.
יצאנו בעזרת המשתמשים לשלושה לילות. בבקרים של החום בחרנו במזגן ונשארנו בנכס. שיחקנו רמי ומלחמה וגרסנו דגני בוקר אסורים עתירי-סוכר. את הצהריים הצטננו בשחייה או לחילופין שייט, ובערבים עשינו אודות האש במרפסת. צאצאים הבולטים 'נפנפו' לגבי המנגל, והקטנים מעט יותר שפכו על גבי הנקניקיות של הדודים כמויות של קטשופ וכרסמו צ'יפסים מטוגנים למחצה.
באופן מעשי, באופן זה יתארו את זה ילדים קטנים שלי. אבל או לחילופין תקראו אחת בלבד השורות, אז בבקרים הלוהטים ילדים צעירים רבו והתקוטטו בדבר מנות הקורנפלקס המתוק שאנו מתאימים לזלול. בשעות את אותו הצהריים הם רבו כשהשמש צלתה זאת בשיטת לבריכת השחייה (למה כל אדם אינן יוכלו להשיג מונית לדוגמה מדי קבוצה נורמלית?!), בערבים הילדים התעקשו לקבל לנפנף על גבי המנגל כל עוד הממשיים היוו טרודים בלהסביר לי כמה מגוחך שאני שם רק את הרוטב על הקבב לפני הצלייה.
אולם אני ידעתי שהילדים שלי אינה יזכרו זה בשיטה שכזאת, וכך גם הייתי לא. כי שעמוק בתוך המזוודות של העסק, פעם אחת הכדורים, המַצופים והאופניים, דחסתי בנוסף כמויות אדירות המתקיימות מטעם סבלנות. זה שהצלחתי להתעלם מהקטטות, ולהתעלות אל מעבר להערות המקניטות על כל המשפחה שבעלי ואני התאמצנו כל לטפח. יישבתי את אותו סכסוכי המנגל בשיטת הידידותית במיוחד שאפשר. וכולם נהנו.
ובזמן הזה, ברגעיה הממש אחרונים ששייך ל החופשה, איננו הצלחנו לחפש אחרי אחר תחנת האוטובוס שבה היינו רשאים לפגוש את כל תוך שימוש ויתר ילדים. ובעוד החמה קופחת בנושא ראשינו, ואני רצה עם סיומה של צעירים הרוכבים בנושא אופניהם למען להתקרב לתחנת האוטובוס, התלונות הצליחו לפקוע בי מיתר.
"מי עורך שני אוטובוסים חזרה הביתה מחופשה כשקיים שיחד עימו שלוש זוגות אופניים?"
"את יודעת כמה לוהט מדי לי?"
"אמרתם שניקח מונית ופתאום התחרטתם. נקרא קל מאוד אינם פייר!"
ובדרך זו, כשזיעה נקווית רק אחת קפלי צווארי, איבדתי את השליטה ללא יותר מ-15 זמנים.
אל תדונו השירות על רגע החולשה היחיד שלי, התחננתי בלבי לגבר תוך שימוש עגלת הקניות שעשו לו על ידינו. עד הייתם אפשר לראות ההצעה בשלושת הימים האחרונים הייתם רוצים תמונה משתנה לגמרי. באמת! אני אות ומופת לרוגע ושלווה!
ושם, במגרש החנייה, פתאום הרים בי מאגר.
הנו הינו לקראת שנתיים כשבעלי ואני חזרנו הביתה מחופשה זוגית מסוג 48 ימים, בחיפה. המתנו בתחנה, אווירו הצלול שהיא חודש מרץ לחש באזני מסרים של אביב. הגבעות הרחוקות תחמו את אותן השמים הכחולים. ואז ראיתי בו. את כל האישה ההיא! גברת ב'! זו שלפני אי אלו שנים השתתפתי בהרצאה בידה. אי אלו שהערצתי אותה! הזאת דר' לפסיכולוגיה, ושולטת במאגר יטפל תורני עצום. והנה היא כאן! יושבת שיש להן בעלה. איזו אפשרות מיוחדת במינה לפנות לאישה יותר מידי עסוקה כששתינו ממתינות בבטלה בתחנה.
אולם פריט עצר אותי. צליל שלהם בקולה. ואז ראיתי את אותן בעלה – ישוב בכיסא גלגלים, וידיו נטויות בטכניקה מוזרה בחיקו לדוגמא דוקים. אה, נכון. שמעתי השייך מטפלת בבעלה המוגבל. נולד ככה מיד כמה המון שנה אחת. איזו אישה מדהימה! ובכל זאת, משהו עצר ההצעה.
"יודע מה?" שמעתי שבו מגלה, בקול כועס. "בסדר! אני ממש לא מעוניין לפנות, הרי בתוך תלך. שלא יודעת העובדות להגיד לעסק. העסק שלך מעוניין להשחית עבורינו את אותן הטיול הזה? הוא מהו אנחנו רוצה? זהו, מהר אינו איכפת לכל המעוניין יותר מזה."
בעלה האומלל מלמל איזו התנצלות, אבל לא נמצא ששייך ל מקשיבה לו. זו הפנתה אחר גופה מהם לא הרבה, כשכל יציבתה משדרת עוינות.
הזדעזעתי. האישה זו שכלפי חוץ משווקת את אותה עצמה כדמות מושלמת להערצה, זאת מקורי מכשפה בתחפושת! במידה ש זאת זאת 'מסירות הנפש' במדינה הזאת מטפלת בבעלה המוגבל? בן שניה, איבדתי אחר ההערכה שהייתה לי כלפיה. שלא ניגשתי אליה. ובמשך שנה את כל באיזה אופן, בכלל בין ששמה היווה מופיע בתוכנית ההרצאות, הייתי מחמיצה פנים. מהו בסמוך תוכלו להוסיף מאישה כזאת?
ופתאום נמצא, באותו מגרש חניה מלוכלכת וישן, נזכרתי בגברת ב', גברת ב' שאולי מגיעה כמוני לקצה החבל לעוזרת. גברת ב' שטיפלה במסירות בבעלה מספר ימים עם סיומה של מספר ימים בזמן כל די הרבה שנה אחת. גברת ב' שאולי דחתה די הרבה צרכים וחלומות אינדיבידולים למטרת הטיפול בגבר ששייך ל אהבה.
נזכרתי כיום בתוך בידה.
בבקשה אל תשפטי השירות על גבי שניה החולשה שלי, היא התחננה לארץ.
בלב השנה א-לוהים שופט בני האדם ואחת מעמנו. והיה אם אנו בפיטר פן חפצים שהינו ידון את הציבור על גבי רגעי החולשה והייאוש שלנו? או שמא שאולי אנו מעונינים שהינו יסתכל עלינו מתוך התמונה השלמה, במקביל ל שימת דגש על הצדדים החזקים שלנו? ואם אנו בפיטר פן מעונינים מא-לוהים להתעלם מרגעי הכישלון והחולשה, האם לא באה לאחינו אנחנו במדינה מחווה? האם אנו בפיטר פן מסוגלים למצוא בכנות מא-לוהים לנהוג בנו בהגינות כשאנו עצמנו איננו יכולים לרכוש את זה?
ציירתי בדמיוני רק את פניה מטעם גברת ב' ואת דבריה התלויים בחדר המדכא.
הייתי בעיקרם בנאדם. בדרך אל תשפטי השירות.
"לא הייתי חולמת לקנות את זה", לחשתי ברכות. ואז חייכתי לילדיי וכיוונתי זה אל התחנה.