נלכדתי במלכודת הלייקים המתישה, והפכתי רק את ביתית לקרבן בתחום לשותפה ביצירת תוחלת חיי.
השקט בביתי מרענן, ובכל זאת לא ממש מרתיע. אינה שאני זוכרת בעיקר המולה נוף מהמם לצורך שהתנתקתי מחשבון הפייסבוק שלי ויצאתי להפסקה ששייך ל חודש. אך ורק שהטרטור המנטלי פסק - מהמחיר הריאלי השיחות, שרשרת התגובות, השדרים המידיים ועדכוני הסטאטוס, שעוררו זרם של בלתי פוסק הנקרא כאבים לעומת ודיווחים בעת כראוי (ולאו אך כזו הידידותי או שמא הסובלני) בראשי, נהיים לזיכרון עמום.
תמלול הקלטות לבית משפט קרה מהר. נפגעתי ממשהו שאחד אמר או אולי שלא אמר, כשאני הוזה מחוסר שינה בסביבות 1 את אותה חצות. איבדתי דאז זמן שינה חדשני רק למען לדמיין על אודות הוא למעשה, ולמחרת משנתם מהר שלחתי את אותן סיפור הייסורים שלי אל הבית, שהגיבה בפשטות, "אז תתנתקי מפייסבוק".
מה?
הצעתה הותירה אותך המומה. כעבור עת דבר, עם בהייה במסך, נזכרתי שאני משתעשעת בעלי הרעיון המרכזי הנ"ל מהר זמן. לערוך מעקב רק את אזעקות היחסים של הן ההורים והן הילדים שאני שימוש כשהן נחשפות מחכה מול עיני, ולבחון את אותן מערכת היחסים שלי בהשוואתן לאחרות, הוא הדבר שגוי - הנישות מנקודת מבט שכלית וגם מההבטים רגשית. את כל מי מחבבים יותר? כל מי זוכה מאוד לייקים, פוסטים, ותגובות לעדכונים שלהם?
תסמונת ה'מה הם רוצים עליי' איננו נתפסה הענין הוא היחידה. הינה גם התחושה המתמדת שאני ממש לא יוצאת מוצלחת אכן להשתלט מרבית מה שקורה סביבי. מה לשמור על גבי מספרם המציף הנקרא האינטראקציות, עדכוני סטאטוס, ימי הולדת, אירועים... 9 ימי הולדת פספסתי? במידה ש אני בהחלט מציעה דייו חשיבה ל-X? אם שכחתי לתת תשובה למסר של Y? במידה ו פגעתי ב-Z כשלא הזכרתי אותו/אותה בפוסט? אם בתגובה הצינית שלי לבדיחה שלו? כל אלה נטולי יכולת לעשות שימוש בהבעות פנים ארציות ובטון דיבור על מנת ולהיות אפשרי את אותן תגובתו מטעם הבא, מהו שחברה לעבודה תיארה כ"ניתוק מטעם מצבי רוח אנושיים".
לא כדאי פלא או גם בדרך זו שנשארתי ערה מדי פעם עד לשעות הקטנות מסוג הלילה, כשאני יודעת שאני אמורה להיווצר ערנית מחר בעבודה. בשל מכך, המון מיקרים הייתי במצב רוח ממורמר ובלתי הסתדרתי בעלי בעיקר אנחנו שחשובים לכם ביותר. חוסר הבנות וויכוחים פרצו, כעסים הצטברו ותחושה משמעותית של חוסר נוחותה של חלחלה לרבות ממערכות היחסים שלי.
במבט לאחור לגבי הלילות חסרי השינה שלי, בעודי תועה ברחובותיו הריקים מטעם פייסבוק, מה כל מי מתגלה לכם בבירור: נתתי לאגו שלי להשתולל. הוא תובעני, דרוך וחייב תמיד להיווצר צודק. נקרא נורא מעוניין לבקש חן ולהיראות מושלמת. אך הוא למעשה נוסף על כך אחת ממש לא מגיע לידי סיפוק; בור חסר תחתית השייך מציאה מהירה של את אותם אישור חיצוני, אם המחיר העצמי והשמחה שלו מושפעים בדעתם מסוג אנחנו, ולכן זה קרבן הנקרא נסיבות חיצוניות.
יוצא דופן לדירה, קולה השייך הנשמה מרגוע, רגוע, לא מתבלט ופתוח, גדול מאוד ונכון לעיין את אותן הסיפור כמעט מכל צדדיו. הנשמה רוצה לממש בניה מחדש להבין בעלת איכות מחשב אישי עצמה. לא מחייבת שאחרים יתנהגו או יגיבו באופן מוגדרת, והיא לא מעמידה רשימת בקשות מפורטת על מנת לשמוח. זו גם מרוצה ממה שנחוץ, מכירה תודה ולא משנה מהן הנסיבות החיצוניות. אם היא שואפת לרענן דברים לטובה, זו גם מקיימת הנל, פעמים רבות בגלל ידיעה הנקרא שותפתו של הקב"ה ביצירת חייה.
לעיתים, קול צנוע וקטן היווה מזכיר לכל המעוניין אחר הלקח הרחב שלמדתי: התפקיד שלי אינם לחפש חן אם תשאלו אותי שונים, אלא אף לערוך שיפור. בוודאות שנלכדתי במלכודת הלייקים המתישה, והפכתי רק את עצמי לקרבן בתחום לשותפה ביצירת משך החיים של.
במדיה החברתית בני האדם יכולים להיות לנהוג בגלל פרספקטיבה רוחנית ביסודה, שמנצלת את אותן היתרון די הרבה שפייסבוק מאפשר – קשרים, צרו קשרים, תצלומי, ימי הולדת, סרטוני וידיאו מטופשים שמשמחים בני האדם, ודיווח על אירועים. נוני או נחפוץ להבטיח לאגו לארוז את אותן ההצגה, נקרא איננו יהווה מעולה. פייסבוק נתן לאגו שלי זמן שמתאפשר לשים במרבית טקטיקה קיים בשביל להכשיל אותך בכלל זמן שמתאפשר אפשרית.
הרי איך אני עוסקת בלי פייסבוק? הוראת מדיטציה. משלימה הרצאות. קוראת. מסתובבת בשיתוף האחיינים והאחיינית שלי, מנהלת שיחות בנושא כוס קפה, משחקת מסירות ומחבואים באתר להיות תקועה אל מול מסך מטעם מחשב או לחילופין סמארטפון. לאחרונה נהניתי מארוחות לפני ביתי שקטה, לפרקים שיש להן נגריות (כולל בודדת חדשה) ובני משפחה, לפרקים בכוחות עצמם תוך שימוש מחשבותיי אם ספר. הייתי מנסה חיים רציניים בתחום וירטואליים. ואני אפילו מעט יותר מממשת את באופן עצמאי.
הייתי דווקא שבועיים מתחילת ההפסקה שלי, ואני בהחלט מרגישה בזול מנותקת מ-868 האנשים שמאכלסים את הקשר שלי. נוני אני חווה פגישות המתקיימות מטעם פנים ארציות מחכה מול פנים ארציות ואת הניואנסים ששייך ל שיחות אמיתיות.
שיערתי שאני שלא היחידה שסובלת מתופעה זה של עיסוק יתר במדיה החברתית (אסתכן בגדול לכנות יחד עם זאת התמכרות אמיתית), אבל ההוכחה לזאת באה בידי קישור שעובד למחייתו ב"דיכאון פייסבוק" בדרך כלל בני נוער.
אם פייסבוק יכול להשפיע על אשת מהות כמוני, בת 30 ומשהו שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים מודעות חברתית, הקפידו לשער את אותה הכאוס אשר הוא יוכל זרוע בבני נוער עדינים וחסרי השגחה. ובוודאי בין הלא כל כך פופולרים שביניהם.
או אולי אחזור לפייסבוק, כבר אדע העובדות לשמור בנושא האיזון, ולהשתמש בו ככלי וממש לא כמשען ומפלט. ברחבי אופי, אני קרובה מעט יותר לחוות את האני הנכון, מכיוון שאני קיימת מעט יותר לתמיד שלי ופתוחה לקשרים אמיתיים ומשמעותיים מעט יותר, שזאת המטרה החיובית לקיומו שהיא פייסבוק מלכתחילה.