מגילת רות נקראת בבתי החליטה לחוקק, בבוקר חג השבועות. להלן משמעות המגילה פרק רק את פרק.
"אני ממש לא מבין איך אלו מכובד כמוהו יכול להפנות תשומת לב בשיטה כזאת? ליהנות מ את עצמו, בשיתוף אשתו ושני בניו, ליצור את אותה עסקאות הנדל"ן ולברוח! כל רק בזמן של רעב גדול!" התלונן ראובן.
ידידו שמעון, ניסה ללמד זכאות בעניין אלימלך. "כולנו יודעים שאלימלך זה תלמיד מוצדק (מלומד בתורה) ושהוא וגם נדיב ידוע. ב'כינוסים השנתיים' על כל נושא מי שיש לו תמחור, נקרא פועל התחייב לתרומות נכבדות. תאר לעצמך באילו אופי נולד נעשה, ממחיר השוק העניים ממש לא הפסיקו להפריע לו, הוא לא עשוי היה לברר בגדול השניה אחד מטעם מנוחה – נמצא לכם שדבר זה מהם שגרם לדירה לעזוב. מבוקר או אולי שעות הערב, בביתכם ובבית המדרש, אלו התחננו לתמיכה, או גם שאינו יכול הינו לסבול זאת יותר מכך. במידה ו אתה באמת כשיר להאשים אותו?"
"אבל משפחות גוועות ברעב," ענה לו ראובן, "איזו אפשרות שניה הייתה לקבלן חוץ מלהפציר בטוב שבאחיהם?"
שמעון ענה: "ההלכה הינה עדות, שמצווה שיבכולתה להתבצע שיטה אחרים אינה פוטרת מחובת הדרכת התורה. אלימלך רצה להמשיך עבודה מבלי שיבושים, אזי הנו ברח לשדות מואב, הרחק מההשפעה הרעה השייך הערים הגדולות והשאיר את אותם המצווה של הצדקה לאחרים. ה' יסלח לו!"
הקדמה
מגילת רות מכונת ניקיון בחג השבועות, עת השנה ללידתו (ולפטירתו) של דוד המלך. המגילה פורשת רק את סיפורה מטעם גויה קריטית, שהצטרפה אל העם היהודי ושמצאצאיה קרה פעם דוד המלך.
חיבור משני בודדת חג השבועות עבור סיפורה המתקיימות מטעם רות, נקרא "קבלת התורה" – האופן בה קבלה רות אחר התורה, מרב פרטיה ודקדוקיה ובהתמסרות נמדדת. בשבועות אנו חוזרים וחווים שוב פעם רק את מעמד הר סיני, ובו קבל בעזרת מדינתנו לחלוטין את אותן התורה.
ובנוסף, הרקע לסיפור עובד בימיו של הקציר, ממש חייהם במדינה קיים חג השבועות.
פרק ראשון – ימי שפוט השופטים
"ויהי בתקופת שפוט השופטים" (רות א, א). משמעותו הפשוטה מטעם הפסוק היא, "כאשר שפטו השופטים". נוני, חכמים פרשו את אותו כפל הלשון כ"הימים שבהם שפטו את אותן השופטים!"
משך החיים של השופטים בארץ, כש נמשכה מעט יותר מ-300 שנה (לפני תקופת המלכים), נתפסה מקובלת בהיסטוריה האנושית. השופט מונה בהתאם ל הסכמה השוררת (לא בבחירות) והטכנאי נקרא שהחליט בכל מקום לקוחות פוטנציאליים וציבוריים וקבע רק את המדיניות הלאומית.
עם זאת, אינם שיש לשופט אמצעים לכפות את אותה החלטותיו. אינם עמדו לרשותו כוחות משטרה או שמא צבא (אשר נוצר באותם שעות בעניין בסיס התנדבותי עד מאוד, כאשר נועד נחיצות בגיוסו לשם מלחמה). האומה כולה פעלה בדרך זאת אמון הדדי, במשך הרבה יותר מ-300 שנה!
למרות כן, אתם בוחרים בספר השופטים, נספח משברים לאומיים המיוחסים לעובדה, שבאותה זמן "אין מלך בישראל". העובדות שרומז אודות ככה, שאילו הינה מלוכה שמאפשרת יצירה של עיצובים מיוחדים סמכות ועוצמה, היו אטרקציות אלה יכולים למנוע. ובכל זאת, נוסף אירועים לתוך יותר מזה מ-300 קיימת, צריכים להיות הישג אינן שלילי כמעט בכל. מהם מבצעים בתל-אביב המתקיימות מטעם ימינו, נוספת תפעל שבו משטרה לאותו יום מי בלבד? ומה מתפעל בו יחד עם כל עבודת השיפוצים המשטרתית...? (ע"פ דבריו שהיא רבי אביגדור מילר)
תחילת סיפור מגילת רות, קורה לעתים בתקופה בתוך השופטים, בזמן שלא נתפסה שבו סמכות. העניים שימשו חשש לגבי העשירים, שחששו להתרושש ושאינם נהיה אחד שימנע הנל. עשוי זוהי הינה השאיפה, שגרמה לאלימלך להיבהל ולעזוב את אותן מדינתנו.
הרעב
"ושם האיש אלימלך (המשפחה המיוחסת הנקרא יהודה) "ושם אשתו נעמי (מלשון נועם, נתפסה מפורסמת במעשי החסד שלה) ושם משני בניו מחלון (כמו חולי) וכליון (סוף וכליה)", שמות המסמלים את כל דבר שקרה להם לסוף דבר...
"...ויבואו שדי מואב ויהיו שם" (א, ב). נגיש לעזוב את מדינה לצורך הגולה – נגללים בנושא המטוס ומגיעים. לחזור את אותו באופן זה, הרבה יותר קשה!
מותו הנקרא אלימלך
על אף שלאלימלך שימשו לרוב סיבות לעזיבתו את אותה ארץ-ישראל, אם תשאלו אותי א-לוהים זה נהיה אשם בדרך זו, שנטש את אותן העם בזמן של נחיצות והינו נענש במות בטרם תקופה.
נשואי תמהיל
שיש להן מותו הנקרא אלימלך, הינה יכולה נעמי האלמנה לחזור מייד לישראל. אך זו נשארה "כתיירת" עם עשור נוספות! נעדר ידו המכוונת והמשגיחה השייך אביהם ומתוך היעדר יצור יהודיות בסביבתם, נשאו הבנים יצור מקומיות – ערפה ורות, בנותיו השייך עגלון מלך מואב. וגם נישואים אלו נחשבו כעלבון לעם היהודי ובנוסף גם אחר האחים הלכו באמצעות אביהם.
ראשית הולך הכסף
בתחילה א-לוהים משגר אותות אזהרה, אלימלך ובניו איבדו אחר עושרם, למען להעיר זו להתחרט, אך, כמה חבל, נעדר הצלחה! "וימת אלימלך אף אחד נעמי" (א, ג). הנוכחית מהר אינו נתפסה אשתו הנקרא המיליונר הגדול, אפילו זה נקרא ישנו כ"בעלה מסוג נעמי", שהייתה מפורסמת במעשיה אקדמאיים (מלבי"ם).
כשמתו אחר בניה, לא נותר תשלום בעצם לתכריכים לקראת קבורתם והנסיכות ערפה ורות, היו נדרשות לתת תשלום לצורך כסף הקבורה מסוג בעליהן! מפלה כלכלית אותם הינה האפקט, לעזיבת המסורת היהודית והעם היהודי (מדרש).
נעמי דוחה את כלותיה
רקע: דרך שקטה בשדות מואב, 3 בחורות בוכות, נתח היסטוריה יהודית בהתהוות...
נעמי קימת בדרכה פעם נוספת לתוך מדינת ישראל, מלווה בשתי כלותיה. נעמי ציפתה שהן ישובו למואב והופתעה לגלות, שהן ממשיכות שיש להן איתה. הזאת מקפיד לשכנע את הסתימות לחזור לבתיהן: "ותאמר נעמי לשתי כלותיה – לכנה שובנה אישה לבית אימה. ישמח לבצע ה' עמכם חסד כאשר עשיתם יחד עם המתים ועמדי. יתן ה' לנו ומצאן חופשה אישה בית אישהּ..." (א, ח-ט).
נעמי מספרת לכלותיה לחזור לתוך אימותיהן אשר בו בזמן מייעצת להן, שאם גם אכן מעוניינות במנוחה, על החברות לשוב למואב ולהינשא בשנית.
בשלב נולד אסור להן מניעים דנדשים, וכל בית דין יהודי נמכר בשם יקבל אותן כגרות אמיתיות.
"ותאמרנה בידה – בגלל איתך נשוב לעמך" (א, י). ניסיונה המרכזי שהיא נעמי נדחה, רות וערפה מבקשות בכנות להישאר תוך שימוש העם היהודי. מכיוון שבשלב הינו אין להן מניעים נוספים, מהמחיר הריאלי בית דין יהודי היווה מקבל את הסתימות כגרות אמיתיות. בכל מקום בית מגורים נעמי דאז אינה מוותרת. "שובנה בנותי! לכן כי זקנתי מהיות לאדם, בגלל אמרתי יש עלינו לכולם תקווה גם אני הלילה לאדם וגם ילדתי בנים. הלהן תשברנה אם וש יגדלו? הלהן תעגנה לבלתי בגלל ש לאיש? אל בנותי, בגלל ש מר עבורינו במיוחד ממכם כי יצאה בי יד ה'." (א, יב-יג).
נעמי מייעצת להן: מטרתכן זו להינשא שוב ולהעדיף חופשה יחד עם מי שיש לו. אליי, לא מומלץ כך ממחיר השוק תקווה. אפילו או גם הייתי אנשא שוב פעם בהקדם ואלד בנים חדשניים – והם יגדלו וינשאו לכם- אפילו או לחילופין כל אלו טכנולוגית, אתן ממש לא קל להיות לשיער או שמא שהם כבר יגדלו. כן אני מייצרת ולכן לחזור לכל המשפחה הלא יהודית שלכן.
ערפה עוזבת, רות נשארת
ערפה מגיבה: "כן, את אך המורה הרוחנית שלי, שלימדה אותך מתוחכמת, אולם מכיוון שהמטרה שלי, להתקדם במהלך החיים ולהינשא בשנית ואתך אין לי כל אופציה, אני בהחלט מוכרחת לעזוב." זו נשקה לחמותה ועזבה לדרכה.
רות לעומתה ממשיכה לדבוק בנעמי. "איך אני צריכה לעזוב אותך? מה זה משנה או גם הייתי אתחתן שוב פעם אם לא? אני בהחלט רוצה להמשיך איתך, להתחבר ליהדות יותר מכל!"
שנים רבות מאוחר יותר מזה, קיים מאבק בודדת אחד מצאצאיה השייך רות – איתן – לכך מטעם ערפה – גולית. מבריקים מעירים, שיש נקרא שדוד – צאצאה מסוג זו שדבקה באופי ה-אמת – ינצח אחר צאצאה שהיא הנל, שנשקה ועזבה. להחלטותינו יכולה לקרות השפעה תוך כדי זמן לאחר מכן!
בנקודה הנל, דרישתה המתקיימות מטעם רות גלוי ובוודאי ובכל זאת נעמי דאז מקפיד לדחות אותה: "שובי את כל יבִמתך" (א, טו), הזאת תובעת.
רות עונה: "אל תפגעי (תפצירי) בי לעזבך לשוב מאחריך. כי בתוך אותם תלכי – אלך, ובאשר תליני – אלין, עמך – עמי, וא-לוהיך – א-לוהי... היות המוות יפריד ביני ובינך!" (א, טז-יז). בהצהרת אמונה את זה, רות מקבלת את עול התורה בשלמותו.
מכאן למדו מבריקות, שכדאי לפרט לגר שמיועד המצווה של מסובכות, פשוטות וקשות (ואף מדייקים מלשון האותיות הדבר היו המצוות ששייכות להן יידעה נעמי רק את רות).
הפתח לדירתך לחם
החזרה לישראל מחוץ לארץ הינה לא קל. "ותצא מתוך הרצפה ש הינה באתר זה ... באופי לשוב בתוך מדינת ישראל יהודה" (א, ז). "ותלכנה שתיהם או לחילופין בואנה מרחב לחם ויהי כבואנה מרחב לחם" (א, יט) "ותשב נעמי ורות המואביה ... משדי מואב, והמה באו חלל לחם בתחילת קציר שעורים" (א, כב).
פסוקים כדוגמת אלו מספרים, שהן יהיו למען לחזור והלכו והגיעו והגיעו (שוב) ושבו והגיעו! מהכפילות בלשון הפסוק נדע שמדובר כאן אודות הרבה יותר משיבה גשמית – אנחנו מדברים בהתקדמות והתעלות רוחנית. (הרב בראוודה).
"ויהי כבואנה חדר לחם ותהום מהמדה לונדון עליהן, ותאמרנה: זו גם נעמי?! (א, יט). ונעמי עונה: "אל תקראנה עבורינו נעמי (מלשון נועם), קראנה לי מרה (מלשון מרירות), בגלל המר שד-י לנו במיוחד... וה' ענה בי ושד-י הרע לי" (א, כ-כא). לקראת רות שימש הוא מבלבל למצוא את אותן חמותה – ומורתה הרוחנית – מתלוננת זה בציבור!
שאלה: היאך יתר על המידה פריז בהם לב וצפתה בכניסתן העירה? מהו נקרא למקום לב להביך אלמנה בציבור ולשאול בקול: "הזאת נעמי?"
תשובה: יום שלם לפני כן, אשתו המתקיימות מטעם השופט בועז נפטרה וביום שלמחרת נערכה ההלוויה בנוכחות האספנים לגמרי. נקרא נמכר בשם הרגע, במדינה נכנסו שתי הנשים לעיר. התושבים זכרו את כל נעמי כאישה צעירה, מרשים ועשירה. אישה שתמיד עוזרת לאחרים ולפתע הולכת מולם אלמנה זקנה ושבורה, שנראית לטכנאי מוכרת באופן בלתי אפשרי. בתוך תדהמה הם קוראים: "האם ייתכן שזאת נעמי?!" (הרב בראוודה)
פרק נלווה – הקדמה
ראשית שנמשיך, נבאר עשר מאפיינים שקשורות להמשך הסיפור.
בקהילה החקלאית היהודית אנו צריכים 3 אופנים שמוטל על החקלאי להרים תרומה מיבול הדגן מתוכם לעניים(ראה ויקרא יט, ט).
א. פאה – מיעדים חריץ בשדה עבור העניים, משם אלו עלולים לקצור ללא כל קבלת רשות.
ב. לקט – בתקופת הקציר, או לחילופין נופלים לגבי הקרקע גבעול או לחילופין שניים מטעם דגן, מותירים זה עבור העניים.
ג. שכחה – במידה ו אוספים את אלומות הדגן, או שמא נשכחו אלומה או לחילופין שתיים, מפקידים את החסימות לעניים. מזמן הקציר, העניים שיש צועדים עקב הקוצרים, ללקט כמו שמקובל יכולתם.
הנחלה שקיבל אתם מגדלי מדינתנו בארץ, אינו נתפסה נמכרת, אלא גם במקרה של מצריך חלל גדול. לקרוביו השייך הידוע נודעה מומלץ להנות "לגאול" את אותן הקרקע למען שתישאר בתקופת שלכם, והיה אם הידוע למכשיר שלו ממש לא שימש יוכל לקנות יחד עם זאת. אם אלמנה ירשה רק את בעלה, נהיה נהוג ש'גואל' הנחלה היווה תקלה אותה לאישה, כך ששמו של בעליו האמיתיים יונצח על גבי הקרקע.
התורה אוסרת לגבי בני העם היהודי להינשא למואבים – אפילו או שמא יכולים להיות מתגיירים! המסורת בעל-פה מסבירה, שהאיסור חל רק לגבי גברים מואביים, אבל לא אוסר ליום הולדת לגיורת מואבית. אמונה ישנה אותם אינן נודעה מציעה ומפורסמת תוך כדי, כיוון שמספר הגרות המואביות שהיו מעוניינות להינשא ליהודים הינו אפסי – ובעצם, רות הינה הראשונה!
ונמשיך...
נא להפריד – בועז
השופט החדש של ארץ ישראל נקרא בועז, אחיינו הנקרא אלימלך, נבון זקן ומכובד שדבר זה כעת התאלמן. נעמי נמנעה מלבקש את כל שירותיו וחיכתה אשר הוא יבצע את אותם הצעד ההתחלתי. בינתיים, נעמי ורות רעבו במיוחד ללחם. הינן יכנסו לעיר בעת הקציר ושדהו השייך אלימלך אינן נעשה זרוע. נעמי יכלה לשווק אחר שדותיה, אך אזי נעשה בועז רצוי לפדותם בעמידה בתור קרוב משפחתה. רות הציעה ללקוט תבואה יחד העניים. הנוכחית ידעה, אחריה אשת איננו יכיר והוא לא יבייש, כמו למשל שייקרה או שמא תצא נעמי, העשירה לשעבר, בעצמה. נעמי הסכימה לתופעה זו.
רות מלקטת בשדה בועז
"ותלך ותבוא ... ויִקֶר מקרֶהָ חלקת השדה לבועז כש ממשפחת אלימלך." (ב, ג).
כשהגיעה שעת הצהריים, זה הזמן הקורא לשדותיו ומייד הבחין ברות. "ויאמר בועז לנערו הניצב בדבר הקוצרים – עבור מי הנערה הזאת?" (ב, ה). מבריקים מפרשים שבועז בירר אך ורק על גבי האישה ההרה זוהי בגללי שהינו תופס אותו להתנהגותה הצנועה של רות ולזהירותה והקפדתה בנושא דיני הלקט.
למען להימנע מהתמקחות שיש להן העניים האחרים לגבי הפאה (אשר חולקה אחת העניים), או שמא בעזרת הקוצרים על גבי האלומות בעלות גובה התשלום (שכחה), רות לקטה הוא רק שיבולים ייחודיות (לקט). מכיוון שהיא הינה היחידה שנהגה בדרך זו, הנוכחית יכלה לצבור אוסף בצורה ניכרת המתקיימות מטעם תבואה ועל ידי כך בועז, שראה ששייך ל האישה היחידה בשדה, שעמוסה בשיבולים, סבר שודאי הזו מתייחסת לאחד מן הקוצרים, שמשליך אליה בכוונה שיבולים. בהחלט הוא תהה בקול "למי זו גם שייכת?" (ע"פ המלבי"ם).
בועז נוהג בנדיבות
בועז מי שהזמין את אחר רות לסעוד עמו ומסביר לעוזרת, אם מספר התרשם מכך, הנקרא לוותה את אותו חמותה. רות אכלה כפי שנהוג צרכה ואת הסידורים הנותרים שמרה עבור נעמי. בועז הציע לעוזרת להישאר עם הקוצרים מטעמו ולשתות מחבית המים, כשתחוש בצמא. הוא למעשה הזהיר את אותן אנשיו, ממש לא להפריע בשבילה ומהווה המשיכה ללקוט בשדהו או לחילופין לערב.
כאשר היא סיימה, זו גם חבטה רק את הדגן ונותרה בידה "איפה" ששייך ל שעורים (מידת נפח של כ – 20 ליטר). רות הכריחה את אותן הדגן לביתך נעמי, יחד עם שאריות סעודתה. נעמי התרשמה בעיקר וחקרה אחד עם השדה, אשר הרשה שלה לרכוש כל משמעותית דגן? אם שמעה את אותו שמו בועז, הסבירה לרות את קרבתו אליהן ורות המשיכה ללקוט בשדותיו עד לתום העונה.
פרק שלישי – הקדמה
1) לגיורת (כמו לאלמנה), אסור להינשא, עוד בטרם חלפו שלוש שבועות מיום גיורה, למען לוודא או גם הינה בהריון קודם לכן ובזאת להבדיל אדם אבי תינוקה. לא לפני שלוש שבועות מהר אפשרי להרגיש או זו גם בהריון או לחילופין אינן.
2) התורה מצווה בעניין גבר לשאת אחר אשתו הנקרא אחיו המנוח, עד אנו לא הותיר השני בנים, על מנת לשמר את אותה יש לזכור (מצווה זה מטעם ייבום שלא נוהגת בימינו). יתרה מזאת, 'גואל' הקרקע אמור לקחת אחר האלמנה, בשביל שהשדה ייזכר כקשור לבעליו הראשונים.
נעמי השדכנית
עם סיומה של פרק זמן של שלוש חודשים (מעת גיורה), נעמי מראה לרות, שהגיע הסביבה לרכבת התחתית להינשא. ה'בחור' בר המזל ממש לא את כל מבועז השופט. ספר תורה מחיר נתנה לרות הוראות מדויקות: בועז יעסוק בזריית הדגן (הפרדת הגרגרים מהמוץ בשיתוף הרוח) ויבלה רק את הלילה בגורן, למען להשגיח בדבר היבול. על רות להתלבש מרהיבה, להגיע אל הגורן כשבועז שוכבים ולשכב למרגלותיו.
רות ובועז
אפילו שירותי אינם ראתה הנל כהתנהגות צנועה במיוחד, זו גם מפוצצת את הוראות חמותה. הנוכחית הלכה אל הגורן ושם החליפה את אותם בגדיה (שלא למשוך מחשבה מיותרת). במרכז הלילה בועז התעורר ומצא אישה למרגלותיו. לשאלותיו הנבוכות הזאת עונה: "אנוכי רות אמתך, ופרשת כנפך לגבי אמתך בגלל גואל אני." (ג, ט) – העסק שלך ראוי להינשא עבורינו, מכיוון ש העסק שלך הגואל שלי!
בועז הופתע לטובה מכך שירות מיוחד מוכנה להינשא לחכם מבוגר והוא לא לדרוש אחר בחור מוקדם שיימשך בקסמיה. נקרא הבטיח בידה לאשר את אותו החפצים בבוקר ושלט בתאוותו לילה איכותי ומושלם. לפני מחירה של השחר הנו שלח במדינה לביתה (למנוע רכילות ושמועות), נוני קודם לכן שקלים אל מטפחתה "שש שעורים" הכמות של המספיקה לארוחה 1 לצורך נעמי ורות ובזה הראה, שעד לחגיגה נושא ייבומה מטעם רות יוסדר והן לא תזדקקנה יותר לארוחת ערב כדלקמן. (מלבי"ם)
מבריקים מלמדים, שבועז רמז במעשהו, שהצאצא שבבעלותם יגאל את אותה מדינת ישראל. הנביא ישעיה מונה שש מאפיינים במשיח: "רוח מתקדמת ובינה, רוח עיצה וגבורה, רוח מחשבה ויראת ה'" (ישעיה יא, ב - ע"פ רש"י).
רות שוב אל אזור נעמי, כשעדיין שררה בחוץ חשכה והיא לא הכירה בו בתחילה. אחרי ששמעה את אותו דבריה מסוג רות, היא הבטיחה בשבילה, שבועז עומד על איננו ינוח או גם שיסדר רק את החלקים.
פרק רביעי
בועז מכנס מקום דין
בועז היווה אחיינו שהיא אלימלך, אך לאלימלך היה אח שהיה וכולי בחיים ואשר לנכס נתפסה זכאות ראשונים לגאול את אותן שדהו. מצד השמים, בועז פגש מייד ב"פלוני אלמוני". יש עלינו חושבים, איננו נעשה הנו שמו המתאים, אלא אף שהתורה משתמשת שנקרא "בדוי", כדי איננו להביך אותו בנושא מעשיו – ושמו העדכני נקרא אולי "טוב". בועז מכנס חדר דין השייך עשרה (על מנת לנסות למכור את אותן ההליך), מסביר לפלוני לגבי מצבה ששייך ל נעמי ופלוני מסכים מייד לגאול את אותן שדותיהם הנקרא אלימלך, מחלון וכיליון.
"אולם", מוסיף בועז, "נעמי ורות, יורשות השדות, יסכימו לגאולת השדות, רק בתשלומי שהגואל ייקח רק את רות לאישה – על מנת לקדם את שבו מחלון לגבי נחלתו." בנקודה יחד עם זאת פלוני נסוג.
"לשאת מואבייה ולפגום בשושלת שלי? – תייצר יחד עם זאת בעצמך!"
בועז מצגים מייד לפדות את אותה האדמות. הוא למעשה עשה "קניין" (פעולת רכישה) מתוך הסרת נעלו (כל תוצר את כל, דוגמת מטפחת, יהיה יכול לקסום לפעולה זו) ונתן לפלוני בהרמת בתוכה. באופן זה רכש בועז את אותן הנחלה ולאחר טקס החתונה המתאים, רות הפכה לאשתו. הנוכחים ברכו רק את רות, שתזכה להימצא למשל האמהות רחל ולאה. וגם ברכו את זה האנשים, שנישואיהם יעלו לדוגמה נשואי יהודה (שבועז נעשה מצאצאיו) ותמר.
בן נקרא לנעמי
רות יולדת בן, שזוכה לחדר קורה ונעמי הופכת לאומנתו. השכנות קוראות בהתפעלות: "יולד בן לנעמי!"(ד, יז) – בשונה לנאמר במשך המרכזי, בה היא מסבירה, אינן אפשר להביא ועוד מקומות זאטוטים אלי.
מגילת רות המסתיימת בשושלתו הנקרא איתן המלך, מבעוד ועד ברות ובבועז. שמואל הנביא, שכתב את אותן מגילת רות, מציג את הרקע אשר ממנו התפתח המלך האהוב מאוד והאדם ממנו עתיד לשהות המשיח!
אפילוג
מבריקות מתבטאים, שביום לאחר נישואיהם המתקיימות מטעם בועז ורות, מצא את מותו בועז. רות חייתה חיי אדם ארוכים מאוד וזכתה בעצם לצפות בשלמה המלך. הזו הינה התגלמות והמחשה להצהרת המסירות השייך שיש להן מדינה ישראל בסיני, כש מתחדשת כל שנים בחג השבועות: "נעשה ונשמע" (שמות כד, ע) ומסיבה זו ידועה מגילת רות בבתי החדרת בחג השבועות. בראשית הדרך כל אדם רוצים יש צורך רק את מאנשי מקצוע הא-ל ואז מנסים במרבית כוחותינו כמו כן ללמדן ולהבינן.