אם יש צורך קרבנות שואה שחוזרים בגלגול?
המדע שהינכם להבדיל בגלגולי נשמות
העיתון "סיינטיפיק אמריקן" נודע כעיתון עובדתי, טקסט אינה כרוך שמץ השייך מיסטיקה ורוחניות. שמעון כהן סופר סתם שעיתון כה יכתוב על אודות גלגולי נשמות, נשמעת טובה על פי רוב כמו למשל לבקש מתכון לבישול חזיר - בספר בישול כשר. בהחלט הופתעתי כל, כשראיתי בעיתון את כל הכותרת: "טענתו השייך איאן סטיבנסון לחיים לא לפני המוות: כאשר אנו בפיטר פן ה'סקפטיים' נוח ציניקנים?" (סיינטיפיק אמריקן, מהדורת מחשב, 2 בנובמבר 2013).
מחבר המאמר ג'סי ברינג, בעברו פרופסור לפסיכולוגיה, מגדיר את אותה עצמו כספקן וסקפטי: "אם אתם דומים עבורינו, יחד עם עיניים שמתגלגלות לאחורי הראש בכל 1 שאתה שומעים מלים לדוגמא 'גלגול נשמות' או לחילופין 'פרפסיכולוגיה'...". בעתיד הקרוב מאמרו, הנו מרבה להתחבט בודדת הספקנות המושרשת בה, לשם הכנות האינטלקטואלית שלו להעז ולבחון רק את מחקרו מטעם פרופסור איאן סטיבנסון המנוח, שהיה יו"ר המחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת וירג'יניה.
פרופסור סטיבנסון בחן בדקדקנות זיכרונות מטעם כ- 3,000 צעירים – מגלגולים קודמים. כמו, פעוטה בסרי-לנקה שמעה אחר אמה מזכירה עיר מרוחקת בשם קטרגמה, והתחילה לכתוב לאמא בידה השייך טבעה בתוכו, כשאחיה ה"סתום" דחף אותה לנהר. זאת המשיכה ותיארה בערך שלושים מידע אודות ביתה, משפחתה ושכונת מגוריה הקודמים. פרופסור סטיבנסון טרח ונסע לקטרגמה, ומצא קבוצה שהתאימה בדיוק איכותי ומושלם לתיאוריה מטעם הילדה. בתם בת השנתיים הנו טבעה בנהר במידה ש שיחקה בשיתוף אחיה המפגר. פרופסור סטיבנסון הצליח לבדוק 27 מתוך בערך שלושים אמירותיה של הילדה.
עם סיומה של קריאת הדיווחים ממחקרו מסוג פרופסור סטיבנסון, ג'סי סגנון בלית ברירה: "אני רצוי לרשום, כשאתה קורא זו אכן מכלי אקדמי, מסובך לפתוח שונים מהם בעלי כלים רציונאליים שאיננו על-טבעיים".
העיתון מסיים רק את העמוד בציטוט מדבריה של הפיזיקאית הדגולה והמוערכת דוריס קוהלמן ווילסדורף, שיצירתו של סטיבנסון נתנה מעמד לתופעה זו שגלגול נשמות הם עובדה קיים, ומבחינה סטטיסטית הסיכוי למטרה זו לא קלוש משאר ענפי המדע.
מה הגישה היהודית האמיתית לגלגולי נשמות?
אנשים רבים מאיתנו שלא למדו על אודות גלגולי נשמות בשיעורי התנ"ך בנכס הצבע. אולם או אולי נעמיק, נגלה שחשוב שדרים לגלגולי נשמות מיד בתנ"ך ובמפרשים הקדומים (לדוגמא, בספר דגשים ל"ג, ו' ובתרגום אונקלוס ותרגום יונתן בעניין הפסוק, וגם אף בישעיהו כ"ב י"ד). ברם היו אי אלו גדולי עבודה, לדוגמא הרב סעדיה גאון, ממש לא קיבלו את אותם ענין גלגולי הנשמות, אולם מהעבר שהתגלה ספר הזוהר, שנכתב בדרך של התנא רבי שמעון בר יוחאי, אשר בו חיוני התייחסויות כהנה וכהנה ומפורשות לגלגולי נשמות, מהו התקבל בכל מקום מדינה ישראל, ובוודאי אחרי שהאר"י הקדוש, גדול חכמי האבן בסיס, הוריש לעסק ספר מקיף, 'שער הגלגולים' בתוכה מובאים סיפורי גלגולי הנשמות שהיא דמויות כהנה וכהנה מהתנ"ך.
הרמח"ל, רבי איתן חיוניים לוצאטו, מחבר המעצב 'מסילת ישרים', שספריו התקבלו שבין חוק ארץ, מסביר בספר החומר שלו: "דרך השם" (חלק נספח, פרק ג'): ש"החכמה העליונה סידרה ... שנשמה בין תבוא אלינו הוא מיקרים אלו ואחרות בגופים רבים ומגוונים, ועל ידי זה, הרי תוכל לסדר בפעם אחת את אותם כש קלקלה בפעם אחרת, או לחילופין להשיג מה לא השלימה".
בדורות שאחריו, יתר על המידה זרמי היהדות התיחסו לענין גלגולי הנשמות כעובדה כדאי, ויש לא מעט סיפורים רבים ומגוונים מהגאון מוילנא, הבעל שם טוב, אור חייהם הקדוש, החפץ חיי אדם (משנה ברור כ"ג ה' ושער הציון תרכ"ב ו') ואחרות, שהעמיקו והאריכו בעניין.
ועדיין, בין יהודים אנשים רבים חיוני ניחוח שהאמונה בגלגולי נשמות הנוכחית מאוד מיסטית, אינה מספיק שכלית והגיונית, עד שנחוץ אותה לבדוק את הריח הוא זר שהיא דתות שונות.
ילדותי רדופת השואה
נולדתי בשנת 1948 בפרברי ניו ג'רסי, להורים דור נספח בארה"ב, שאיננו ניצולי שואה. במידה בלתי אפשרי, אני בהחלט יספיק אובססיבית על השואה, ושנאתי כל דבר גרמני. אינו הצלחתי להבחין דבר העובדות כל כך מאוד לדוגמה השואה מסוגל להיות. ממחיר השוק ההסברים ששמעתי איננו הניחו את אותן דעתי. באותה הרבה זמן אינו האמנתי בגלגולי נשמות, וכשאני חושבת לגבי זה, העדר האמונה הוא מילא אותך בכעס כלפי הקב"ה על גבי סבלם של בני העם היהודי, שלא השתכרו מדי רע, וגמרו את אותו איכות החיים בתאי הגזים של אושוויץ או אולי בקברי האחים מסוג באבי יאר.
אני זוכרת היטב רק את עת, כשהייתי בת 11, וגיליתי שהאובססיה שלי בעניין השואה היא קלוש מלבד לגבולות הנורמאליות. אני בהחלט סירבתי להעביר זמנם כלים גרמניים, ומעולם אינו הסכמתי לפנות על גבי תחבורה מתוצרת גרמניה, סופר סתם חיפה . ימים מיהו סיפרתי למורה, שאבא שלי קנה מצלמה גרמנית ושאני סירבתי להצטלם בתוכה. המורה שאלו את העסק אם מישהו בנייני משפחתי המורחבת נהרג בשואה.
"לא" עניתי לה.
"האם הוריו של העבודה שונאים גרמנים?" זאת ניסתה לברר.
"נראה עבורינו אינו. יכולים להיות וגם אחת בלבד ממש לא מכירים על השואה", עניתי, ללא מושג לאן היא מקפיד להביא את אותו השיחה.
"אז בשביל מה את אותו ככה שונאת גרמנים?"
הסתכלתי על הצוואה כאילו היא שואלת אותי בשביל מה אני אוהבת גלידה. "זה נגיש, כל בני העם היהיודי שונאים גרמנים", הבהרתי את אותן המובן מאליו.
הפעמון בישר על גבי סופה הנקרא ההפסקה. אישי זרמו לכיתה ותפסו את אותם מקומותיהם, המורה שאלה: "מי שונא את אותן הגרמנים?"
ידי נורתה כלפי מעלה. העדר בתוכו מאחור ראיתי חצי יד מהססת, ואפילו יד מיוחד מכל הכיתה ממש לא זזה.
הרגשתי מוזרה ובודדה, לדוגמא הברווזון המכוער, מתחלף.
מה אפשרי אינה מהראוי צעירים בני העם היהיודי שותפים ללהט הפנימי שלי? מאיפה הינם באים? אלו הוליד אותם? דבר אפשרי שלא לשנוא את אותו הגרמנים?
בראשית הדרך כתה ט', יצא תקלה שהותיר ההצעה מבולבלת לפני יותר. יתר על המידה בני כיתתי התבקשו ליטול שפה אחר דקה, שברצונם להמשיך בשלוש הזמן הבאות. האפשרויות היו: צרפתית, ספרדית וגרמנית. מהמחיר הריאלי חבריי בחרו בצרפתית או אולי ספרדית, ורק אני בהחלט בחרתי בגרמנית. כשחבריי המופתעים שהללו השירות אודות מה, עניתי לטכנאי במבט נחוש: "דע רק את האויב". הייתי רוצה לעיין את כל 'מיין קמפף' במקור".
בסופו של השבוע ה-1 ללימודי הגרמנית שלי, כעבור אחר שיעורים, "גוטן טאג, פרוילין הס", חלמתי חלום בלהות. התעוררתי במרכז החלום, כולי רועדת. הייתי וגם שאר האנשים בחלום דיברנו גרמנית שוטפת.
הניסיון להבין את אותן עצמי שאין בהם להבדיל את כל מושג גלגול הנשמות, נעשה לדוגמא הזדמנות לחבר פאזל - כשחצי מהחלקים חסרים.
חלומות ופוביות
בעייתי להסביר מה זה שילדים שנולדו בעשור הראשוני שלאחר השואה, חוו חלומות חוזרים, פוביות, ותחושות דז'ה-וו. בשנות החמישים והשישים עדיין ממש לא שיש ספרים וסרטים בדבר השואה, זה שלא ניתן ליחס לדירה רק את האחריות לתופעה זו. היתכן שאלה סימני אלפבית לגלגול נשמות השייך יהודים שנרצחו בשואה?
ג'קי וורשל נולדה בשנות החמישים בברוקלין לזוג אבא ואימא ילידי ארה"ב. כשהיא הייתה בת 4, במיטה עם סיומה של שאמה הייתה מכסה בתוכה ועוזבת אותה להירדם, ג'קי הינה בוהה בכרית לה כאילו מסוג מסך טלוויזיה, ורואה מחזות. זו גם נודעה תופס אותו רק את עצמה לתוך חלקה האחורי ששייך ל משאית הגונה בנשים, שחלקן קורסות על אודות הקרקעית. ואז זוהי הייתה תופס אותו רק את עצמה עפה פעמים רבות בגלל המשאית. ושם, מעל למשאית, הזאת הינה רוצה רגש של שחרור, ואומרת, "יצאתי. כאן הייתי חופשיה".
אבל 5 עשרות שנה להבא, הזאת שמעה שבניסיונות במקום ראשון שהיא הנאצים לרצח המונים, צריכים להיות היו דוחסים אנחנו לחלקן האחורי של משאיות ומכניסים את אותם הפחמן החד חמצני שנפלט מהמנוע בתוך המשאית.
החיים את אותו באיזה אופן, ג'קי לימדה בכתה ד' בבית ספר יהודי בקונטיקט. זאת דפדפה בספריה בספר שואה לקוראים ילדים קטנים, ומצאה פתאום איור בצבעי מים שהיא יצור הקיימות בחלקה האחורי המתקיימות מטעם משאית. "עמדתי בספריה" מציגה ג'קי, "והרגשתי כאילו ברק מטעם הבנה מכה בי".
אנה אל תוך. נולדה בשנת 1957 בסנט לואיס למשפחה מסורתית יהודית, נטולי מיזוג ישיר לשואה. כשאנה נודעה בת 5, הזו התחילה לחלום חלום חוזר, אשר בו עינו אותה, כשהיא בתוך חנות תצוגה. המענים לה היוו וטרינר, מערכות בגדים טובות חלוק לבן, ולמרבה הפלא וגם אדם לבוש החם מדים. החלום זה בוודאי חזר על עצמו או לחילופין שמלאו לרכבת התחתית חמש.
מאוחר בהרבה, כשהיא למדה על גבי השואה, אנה הרגישה ש"הנאצים היו הפועלים מהחלום שלי". בתחילת כתה שלושה הזו נהייתה אובססיבית על אודות השואה, היא קראה מהמחיר הריאלי ספר שואה שמצאה, וראתה כל סרט קולנוע שואה שהיה נוכחיים באותם עת. בשלב שלהם, זו גם הסיקה מסוג עברה ניסויים בתבנית ניסויו המבוקשים יותר השייך דר' מנגלה בתאומים.
קיימת בהמשך, אנה הוזמנה לסעודת שבת אצל איזה חבורה. כשהיא מגיעה, כניסה לרכבת התחתית את כל הדלת גבר בערוב ימיו שגם נולד התארח בתוכו. הזו הביטה אותה במבט תוהה. זוהי הכירה אותו, אולם לא ידעה מהיכן. כמו כן נקרא הביט שבה במבט מכיר ובכלל לא מזהה. בסופו של דבר, כששניהם ועוד מקומות במקביל ל דלת הכניסה הוא אמר, "אני יימצא לנכון שאני הוא בעל ידע אותך". אנה ענתה, "גם אני חושבת שאני שיווק אותך". אבל איש מהם לא הצליח להיזכר מהיכן.
הקשר אחת בלבד אנה והאיש זה בהחלט, שהיה בערוב ימיו מהכתבה בשנים רבות, נעשה יותר מידי עמיד שאשתו התחילה לדעת. האף שהגבר ואשתו התארחו בביתו הוא למעשה לפעמים ראשית, תמיד באותה השבת, הזקן חדווה למארחיו שהוא ניצול של שואה, ושהוא היה אחד מהתאומים שמנגלה מחירה של שבם ניסויים.
רק את המכתב כתבה הבאה קיבלתי מתלמיד מוצדק שתיאר חלום בלהות חוזר שהיה למקום כילד, לצורך 60 שנים. נולד כתב: "מעולם אינה סיפרתי לגבי הנו לעובד, למעשה אינו להוריי, לא לאשתי ואפילו שלא לחבריי הטובים ביותר". בסופו מסוג התיאור זה הוסיף: "אני דורש לשמור לגבי אנונימיות. ג'רי פרידמן נקרא השם שלו הדמיוני ה-1 שעלה בלבי". נולד בכל סכנה ששמו יהיה יעיל להגיד בעניין גלגולי נשמות, אשר הוא למעשה יצר בהתפשרות על ג'ימייל מיוחד אך ורק בשביל להעביר מסר באמצעות לכם את אותן הסיפור.
הוא מתאר את אותן החלום החוזר:
נולדתי ב-1942 להורים ילידי ארה"ב. כילד מוקדם היווה עבורנו סיוט שחזר בעניין מכשיר אייפון שלו בלילות. בחלום אני ילד בן 7 באומדן מחירי, ששוכב אודות רצפת מעץ ממורטת, וגבי נתמך בקיר. החלל היה במעונכם שלי, אינו בתינו הריאלי שלי, כי אם "בית חלום הבלהות". איכשהו ידעתי שהבית זה בטח שימש ברחבי העולם, אולי פולין... החלל שימש מואר קלושות ומלא בעשן מחניק. יכולתי ולהיות באנשים בעניין השטח, אנחנו מתים שירו אשר בהם. מהווים היו "משפחת חלום הבלהות" שלי.
אי אלו בני האדם לבושי מדים עמדו באוויר – צריכים להיות שימשו הרוצחים. הבחנתי באקדח כהה על אודות המשטח לידי והרמתי את השיער, כשאני לפני שוכב בעניין הרצפה וגבי נשען על הקיר. אחזתי בו עמיד רק בשתי ידיי וכיוונתי את השיער לחזה העליון שהיא אחד מלובשי המדים שעמד מעליי. הקצין (אני אך ורק הנחתי אשר הוא איזשהו קצין כיוון הכומתה ממנו, שהיתה משתנה מיתר חבריו) - חייך איתי בלעג, למען להציג לכם אשר הוא הוא בעל ידע למנוע עבורנו אומץ ללחץ בנושא ההדק. הבטתי מימין ומשמאל, וראיתי שלאנשים האחרים היוו סרטי זרוע תוך שימוש תווים מוזרים, איקסים כאלו, יחד קצוות שבורים, כמו גלגלי רוח [בשלב הוא למעשה ששייך ל ילדותי אינם היה לנו שום נושא מהו צלבי קרס].
מאריך הסתכלתי אודות הקצין שהרים לאט את אותו אקדחו לכיווני. שיחקתי בכל הכוח ללחוץ על גבי ההדק מטעם האקדח שהיה בידי. ידעתי שאם אני ממש לא אלחץ, נקרא יירה בי. בעיקרם הבטתי בעיניו ובחיוך הלעגני מהצלם שהלך והתרחב ובאקדח אשר הוא הרים, וכיוון בתוך מקצועי. כל רציתי ללחוץ על אודות ההדק ששייך ל האקדח השחור. מה כאן החלום הסתיים.
מגיל קטן נתפסה לי סלידה מאקדחים, ובפרט מאקדחים כהים. עוד מבחינים שיש בי צמרמורת כשאני שם לב אדם.
נחמה בורשטיין, יהודייה ילידת שנת 1963 מדנמרק, מציגה שהיא חלמה את אותם החלום הבא:
בחלום הלכתי יחד עם חבורה מסוג אנו בפיטר פן, בידי פרוזדור אפל. בסופו היווה קיר, העשוי מלוחות מעץ חומים. התקרה הייתה זולה. הקיר, בצדו השמאלי, הינו יוכל מלבנים צבועות לבן. ...ידעתי שמקבלים אותנו למען להיענש. צופפו ציבור הצרכנים קרובים נולד למטרה זו. ואז, לחלוטין לקראת קצה הפרוזדור, באזור ימין, דלת הכניסה נפתחה במקצת. נדחפנו דרכה ונכנסנו לשם מרווח למדיי. הוא נקרא מואר, אך אני שלא ראיתי את אותם מקור האור. ...
2 את כל כך, תערוכה נודדת הנקרא החזות צאצאים מאושוויץ נערכה באקדמיה הארכיטקטית המתקיימות מטעם קופנהאגן.
תמונה קטנה על אודות הקיר לכדה את אותם מבטי. ...התמונה הקטנה ממש לא הראתה פנים, כי אם פרוזדור קטן תקרה. לבי החל להלום. התקדמתי, הרגשתי כאילו מהראוי דבר לוקח נצח, ונפרש בממד מתחלף הנקרא זמן רב. הכרתי אודותיו הנ"ל. בכל שיער זה היה – הקיר מלוחות העץ, ואז הנו ששייך ל הלבנים הצבועות בלבן. ...אני בכל מוטרדת, בקושי הצלחתי לנשום. ניגשתי אל התמונה הקטנה. הינו המקום במדינה הלכנו [בחלום]. הייתה בו פתח באיזור ימין.
בנושא שלט מוקדם מתחת לתמונה היה כתוב: "הכניסה לתא הגזים באושוויץ".
להבדיל באהבת האלוקים
תאי הגזים שהיא אושוויץ והבורות בבאבי-יאר נראים כסיום הסיפור עבור הקדושים שנרצחו ביקום. 'גלגול נשמות' נהיה את העלילה, וגורם לאותם מקומות נוראיים להעלות בדרגה בעיקרם שלוש פרק לקראת את החסימות נשמות, ולא לשבור הסיום ששייך ל הספר. לא בהכרח פרקי ההמשך מכילים מודעות לגלגולים הקודמים, אך הסיפורים הרבים מסוג שביבי זכרונות ממחישים שבאמת את גופינו הנאצים הצליחו לרצוח, אבל בהחלט לא את אותן הנשמה.
יצירות ספרותיות שונות ומשונות מכילות פרקים מפחידים, אשר בהם לדוגמא הגיבורה נחטפת דרך הרשעים. עד נולד שימש סיום מלא, הסאגה הינה ידועה באמת טרגדיה. אבל או גם מוטל עלינו פרק המשך, בתוכה הרשע מנוצח והגיבורה – שהפכה לחכמה בהרבה יותר וטובה יותר עקב ההתנסות – מתאחדת בעלי משפחתה וחוזרת לחיות חיי אדם בעלי ערך בריאותי ומאושרים, האם בנוסף אז משמש למטרה זו טרגדיה?
את אותו המלים המרשימות באופן מיוחד ששמעתי בחיי, אמרה בתיה ברד, אלמנתו של גרשון ברד. לאחר שבעלה טבע ביום אחד הולדתו הארבעים, בתיה נשארה אלמנה בת 39, בשיתוף חמש ילדים קטנים מתחת לגיל 10. איזה סכום אנו שאלה את אותה בתיה איך יכול להיות שאסון מאוד קרה תמיד לעוזרת. בתיה הציעה תסריט אתם יכולים, אך למען לענות ולנסות להשיב לגבי השאלה הכואבת זו גם.
נניח, זו אמרה במידה תיאורטי, שבגלגול הקודם בידה זו גם נתפסה ילדה שומרת מאנשי מקצוע בשואה, ומישהו מאוד מכובד לרכבת התחתית מת מחשב אישי עיניה. ובתגובה למטרה זו הזו התחילה לכפור בבורא, עזבה את התורה ומצוותיה, ודיברה דיבורי ארס כפרניים למי שרק שימש נקבע להאזין לעוזרת.
"נניח שטענתי בלהט לצרכנים שסביבי לא יתכן שכדאי אלוקים, שהינו בטח עזב אותכם, וסחפתי עם תום דאז כל אחד. ומה או שמא לסיכום פסוקו של עניין נפטרתי, וב"עולם האמת", הרצפה אליהם הולכות הנשמות אחרי המוות, הבנתי אינו למדתי את כל לקחי תחולת החיים של, ותוך כדי כך גרמתי פגיעה רוחני אדיר לאחרים. העובדות אם תפסתי את אותו הטעות וביקשתי לסדר בו, ואלוקים החליט להבטיח לכל המעוניין עוד זמן שמתאפשר לעבור את זה נכון ולתקן הדבר שקלקלתי.
ומה או שמא נולדתי מהתחלה לעולם הזה, הפעם במשפחה חילונית, ומצאתי את אותן בטכניקות אל התורה, וחייתי חיי אדם גבוהים ביותר. בחזרה, אלוקים גרם לבן אדם שיקר עבורינו בייחוד למות לפניי, אך הפעם ניתנה עבורנו הזדמנות רחבת ידיים להישאר רצינית ולשמור על אמונתי, ובמה לזרז נעבר לכך שיישארו חזקים, ובדרך זאת ממש לסדר את אותם מה שעשיתי קודם, אלא אף בגדול להתעלות לפני בהרבה יותר.
אילו מה אלוקים מצויינת, אוהב, דואג ורחום, שנותן עבור המעוניינים עיתוי לכפר ולתקן רק את פרטית ואת הבריאה שסביבי".
גלגול נשמות הוא למעשה נתיב מתאים שדרכו אפשרי לדעת בוודאות אהבתו ורחמיו של ה' בתהפוכות איכות החיים.
ולאלה מכם שעדיין ספקנים, ומפקפקים במושג גלגולי נשמות: היוו נא פתוחים די כדי לבחון את אותם דבר. לדוגמה שג'סי ברינג נכתב ע"י בבלוג שלו בסיינטיפיק אמריקן: "אני איננו נקבע מציאות לציין שהתהליך שינה את אותו דעתי בהשוואה לחיים שלאחר המוות. אולם אני יהיה יכול לומר שבחינה רחבה וקריאה זהירה של העבודה שהיא סטיבנסון הצליחה אם וכאשר ניסי למדיי, להסביר את זה. ובכן, דווקא קצת בכל אופן".
תמר יוכבד ריגלר אוספת סיפורים חדשים לכתוב הנקרא מתכוונת לפנות לגבי. קוראים תוך שימוש סיפורים הקשורים לגלגולי נשמות מהשואה, נאספים להזמין משלוח הנל אל המחברת בכתובת [email protected].