לין, הפיליפינית המתקיימות מטעם סבתי, הזאת נהיגה צעד עבורי לבן אדם ששמח בחלקו.
הייתי בכניסה לבנין אותה קיים חוג מקהלה בה אני משתתפת בקביעות, כשפתאום קיבלתי אזעקה דחופה בפלאפון: "סבתא במידה ניכר, הרופאים אמרי שהגיע איכות החיים להזמין רק את המשפחה", עשיתי בסמוך אחורה פנה ורצתי לכיוון מקום החולים שבו נתפסה מאושפזת סבתי היקרה בזמן חודש, כשמצבה קורה ומדרדר מעת ליום.
ידענו שהסוף קרוב אבל – לפני קשה מאוד היווה לכל המעוניין לעכל שמגיע הרגע המכריע...
הגעתי לביתך החולים, אימא שלי ואחותה ישבו בלוח, רועדות ומבכות בשקט, חיים שלי הלך לרכוש מניין. לאט לאט התקבצו עשרה, כולם עמדו מאחורי דלת הכניסה מחכים שהרופא יסמן לכל המעוניינים להיכנס לגור, נוני הרי פתאום יצא רחב אזור החולים ואמר בשקט: "זה מיד אחרי"....
אמי ודודתי פרצו בצווחה מסוג צער והחלו לבכות... הצער נעשה כפול: בגדול את אותם הכבוד האחרון: שמע ארץ לצד המיטה אינו זכינו לתת לעוזרת....
ישבנו שבו שקטים מנסים לעכל אחר הצער, האובדן, ואז, אז באה לין.
לין זאת המטפלת המתקיימות מטעם סבתא, 9 שנה אחת ליוותה שבו ותמכה בתוכה במצבה המדרדר בשל מחלת תמלול הקלטות חינם . כשלין מגיעה סבתא עוד דיברה, הלכה, תפקדה בהשוואה – אך ורק הזיכרון בגד שבה. במקביל ל שנה נהייתה סבתא סיעודית כולו, אכילה, רחיצה, הלבשה, תיקוני שוטף קשה מאוד, וכל זה הופקד בידיה השייך לין, ולין אינן אכזבה.
אמי הינה אומרת: יותר מידי מסורבלת לעיין את אימא בדרך זו, מינימום ה' שלח לכם מתנה משמיים; ומהווה התכוונה ללין.
לין הינה מאכילה אחר סבתא במסירות, מנגבת שלה רק את הפנים או לחילופין נעשה חומר נוזלי פחות מהמרק, רוחצת בה, דואגת לתןאר כל יום שלם את אותה בגדיה ובשעות האישי נודעה מורחת לה על הציפורניים לק וורוד, למה? באופן זה. היה לה צריך שסבתא תראה מרהיבה.
וסבתא, נבדל מהרבה בחורות במצבה, הייתה יפה.
ולא רק בגלל הלק, אך כיוון כל טיפול האוהב ששייך ל לין. מהמדה חג הזאת נתפסה מלבישה לסבתא חולצה לבנה, והיתה מספרת לאמי: "הולידיי, באיזה אופן כדאי, לא?" במבטא הפיליפיני הכבד לעוזרת. מפעם לפעם נודעה מעסיקה בה בתרגילי "התעמלות", ולחילופין דרך מסאז' – שעורכים בידיה האמונות.
סבתא בתוך הלב
זו שטפה את אותן הבית פעמיים במשך שבוע, ואין זה נעשה גרגר אבק ולכלוך שחמק מעיניה על ידי שהייתה מעבירה סמרטוט רטוב מירב מסגרת או אולי שעון. עקרת בית למופת.
אינו שימשו לחיית המחמד הרבה מאוד פידבקים מסבתא. זמן רב קצרצר בסיום בואה סבתא במצבה המדרדר מיד לא דיברה, ולמעשה ממש לא עשתה מה חוץ לשבת ולהסתכל. בשונה מחולי אלצהיימר נוספים, לסבתא היווה מבט ערני בעיניים, נדמה הינו לכל אחד כאילו זוהי יותר מקשיבה, שותפה, מרגישה, דווקא ממש לא יכולנו ולהיות איך בדיוק תמיד מאחורי המבט זה בטח, מכיוון ש חוץ מהמבט הנ"ל (שגם הוא למעשה נקרא מספיק מיוחד, בגלל ש סבתא נמנמה רוב היום), אינה היתה דאז הוכחה לתופעה זו מסוג יודעת מהם מתפעל איתה ואיתנו.
תמלול הקלטות לבית משפט הוא למעשה שלא הפריע. היא התייחסה לסבתא בכל אופן כאילו מדובר כאן באישה נפוצה וצלולה. אכן השביל בה הזאת נכנסה למסדרון מרחב החולים עת פשוטה אחרי הפטירה, לא הפתיעה אף אחד, לא צעדה, הזאת רצה.
"איפה אמא, הייתי רוצה לראות את אותן אמא שלי" צעקה בבכי במבטא העילג בידה.
זאת רצה לאמי ודודתי האבלות ומררה בבכי: "אני מבקש לראות מקרוב את אותו אמא! איפה היא?"
אמי ניסתה להרגיע אותה: "אין לנו איך לצפות בפתח, לין, הינו מהר אחרי".
אבל לין ממש לא נרגעה, היכן אמא, איפה סבתא, איפה הזאת.
הנו שימש עצוב, נוגע ללב.
מאוחר בהרבה יותר תאמר לכולם לין באנגלית: "לך עליכם קשר דם, אולם עבורנו קיים סבתא בתוך הלב".
ברגעי הקבורה עצמם עמדה לין הכי קרוב שרצוי, זו גם רצתה לעיין את אותם סבתא, להגיד שלום לכם, ובמשך השבעה לא יכלה להירגע.
זמן לא לפני הפטירה, כשבאתי ליצור ארוחת הבוקר לאבלים, זוהי ישבה ברחבי המטבח כשמבט כבוי בעיניה: "סבתא של החברה הייתה בעלת רמה, סבתא של החברה שלכם – מרשימה, אנריקו (בעלה) שלח לנו מהפיליפינים תנחומים, מסובכת לי".
"לפעמים" גילתה לכל המעוניין בתמימות, "כשהייתי מתגעגעת למשפחה שלי בפיליפינים, אני יושבת לתחום סבתא, מחבקת שבה ובוכה. ראיתי שסבתא מתבוננת בי, ראיתי מסוג מבינה אותי".
מדהים!
ברחבי העולם שבה מגששים כל אדם את אותן היכולת לערוך מיזוג לא גדול, קרוב ונקי מאינטרסים, בדור בו הקשרים החברתיים מסתכמים לפרקים בסימון 'לייק' בפייסבוק, מצאה לין נוחם וסעד בקרב אישה שעולמה רחוק מהכתבה מרחק אלפים רבים שנות מאור, אישה שמנותקת, לא פחות מ לפי עיצוב מקורי עינינו, מהיקום לחלוטין, והצליחה לגשר בעניין המהלך הגדול דבר זה תוך כדי הצורך החיוני והבסיסי המשותף עבור כל בני האנוש על פני האדמה: אמון. בטוב ליבה ובתמימותה זוהי האמינה שלסבתא הלא מתקשרת אכפת ממנה.
לין המשיכה לעזור לנו בשבעה: הלכה לרכוש מצרכים חסרים, שטפה את אותם השטח, מנגד נשארה מאחורי הקלעים, מתפעל ידעה אחר מקומה – להוות שבו כשצריך ויותר חשוב: שלא לשהות בטבע כשלא ראוי.
בעולם קרייריסטי, יחצ"ני, תדמיתני, שאפתני ותחרותי, בדור שבו נדרשים מהמחיר הריאלי אשת או גם אישה לצאת לעולם המסיבי בכדי "לממש ולהגשים את אותן עצמם" לין בנוכחותה הרוגעת, אינן הייתה עלולה שום דבר למטרת עצמה, דווקא לעבור את כל שמוטל אודותיה ותו לטכנאי.
היתה לחיית המחמד עבודה, נעשה לרכבת התחתית מניע: לעבוד בשביל לשלוח לשלם לו לילדים בידה בפיליפינים. היתה לעוזרת כוונה שעזרה לעוזרת לשמוח אפילו ארגון הזמן החדגוני בביתכם של סבתא.
אבל מעבר לזה – הזו ידעה ליצוק המשמעות של כמו כן לתוך השדר ילדים ביומיום.
חדווה תמידי צרוף
אנחנו יודעים שגידול הילדים זה התפקיד המדהים באופן מיוחד שמוטל עלינו. כולם סמוכים שלדאוג לפרנסה לבני הנכס הנו פעולת חיוני לעין ערוך – אז מה?
כשזה עובר לטיטולים, לגיהוץ אינסופי ולמטלות שלא נגמרות לקראת מוצר הגמר בתהליך עבודה נעלמת המשמעות, ואיתה וגם הטעם. אזי אנו בפיטר פן יקרה לבכות על הייעוד השולי והמוזנח שנועד לנו: לשטוף חלקים שהיא לא נגמרים או לחילופין להגיב לאינסוף אנחנו עצבניים.
וגם לין יכלה להתמרמר. כשחילקו את אותן פעולתו בשמיים הועידו לחיית המחמד פעולת מוקדם, קטן מידי ומוזנח, אך לין ממש לא התלוננה. הזו מילאה אחר התפקיד שלה בשלמות. מעולם ממש לא התבטלה בכל בית הנקרא סבתא, זו ניהלה את השיער ברצינות תהומית שלא נפלה מהרצינות אותה ניהלה מרגרט תאצ'ר את אותו הממלכה הבריטית.
שיש לה ולסבתא סדר זמן קבוע: שעת קימה/ האכלה/ ירידה לספסל/ קניות נחוצות לדירתך. חייה נעו עם מאוד התקופה הארוכות מסוג זה סביב אותו ציר בלי שום שינוי.
גלי הצונאמי ששייך ל הריצה והרדיפה בסיום העושר והכבוד – נעצרו פעורי עכשיו לקראת מפתן הדלת מסוג סבתא ולין. לין מצאה רק את האושר לה, כמו האוהבים לשים דגש הסביבה, בדברים הפשוטים, ילדים.
אינני יודעת במה זכתה סבתא במטפלת מדהימה שכזאת, אבל בעיניי, לין זוהי הרבה יותר ממטפלת הנוכחית שיעור שסע לאיש ששמח בחלקו, בעצם או לחילופין החלק ממנו לתמיד הינו אפשרות להשאיר את ימיו ולילותיו בטיפול בזקנה סיעודית ושאינם מתקשרת.
מעולם ממש לא שמענו אותה, איש מבני המשפחה, מתלוננת, מתמרמרת, כועסת. תמלול שיחות קורה התהלכה בעזרת חיוך שליו בנושא פנייה. והיה לעוזרת בעיקר מדוע להתלונן:
מכיוון שסבתא נתפסה סיעודית לחלוטין, תמורת תוספת הוצאה כספית הסכימה לין להישאר כמו כן ביום הריק בידה ליד סבתא .
אך עם תום הפטירה התברר מוצר מדהים: בסוף השבעה נסעה לין לדרום העיר, ישראל האנשים הזרים, וחזרה שיש להן תספורת מודרנית. במהלך תשע קיימת, הזו הסבירה בפשטות, הזו יצאה מעיר מגוריה השייך סבתי פעמים שאפשר למנות על אודות כף יד פעם אחת. בעשר האצבעות לעוזרת זאת בנתה שלה ענף קטן יום יומי משלה ומצאה שבו סיפוק, דיצה, שלוה והנאה, בנתינה שלא פוסקת ובטיפול מסור באישה זקנה פעם שמעולם ממש לא אמרה לעוזרת תודה.
פרסום פרטית, ביצוע, מיתוג, תשתית, השתייכות חברתית, אינו נכנסו וגם אחת לארגן היתרונות בחייה של לין, והינה נתפסה ועודנה חידה והוכחה לדעתי, על אודות היכולת לדרוש אחר לעצמך נתיב קטן ושולי לכאורה במגמת חייהם, ולרקום בה בחוטים ששייך ל תכשיטי כסף חדווה תמידי צרוף.
אה, ואם אתם שואלים, הזו בסמוך תפוסה. אדם המון הפועלים שרצו בתוכה יום אחרי הפטירה, זכו בה סבא וסבתא שלי בשחור השני, הוא רק בבריאות ולאורך עת.