לגבי מגפת הדחיינות – מאוד הנל "דברים שכנראה אנחנו ביותר מעוניינים להגיע אליהם, ואיכשהו אפילו 1 אינו יכולים להגיע אליהם".
סופר סתם נתניה 9 שבועות פתחתי את אותה העיתון במדור מכתבי קהל הגולשים, והמכתב אחר אספקט את כל עיני: הכותבת מציגה שעכשיו, בזמן הכנת המכתב, הזאת סיימה להעביר זמן שבעה על אודות אמא לחיית המחמד. הפטירה הינה יספיק פתאומית והאבל כבד. אולם בהרבה ממה שקשַה נתפסה הרגשת הפרידה, זאת מציינת, קשה נודעה תחושת ההחמצה. בעיקרם בסיום שאמא בידה הסתלקה מן הטבע זו קלטה בלתי ביקרה אותה מספיק, אינו הקשיבה לרכבת התחתית יספיק בשנותיה בעת האחרונה, אבל אפילו איננו חקרה שבו על עברה, ועתה – תחושת ההחמצה והכאב רבה מאד. "את אמא שלי בדירות מיד איבדתי" הזאת מסיימת – "אבל יתכן ו כל אדם שונים יתעוררו מהמכתב זה בוודאי ושאינם יזַכרו, כמוני, כשזה מהר מאוחר מדי".
המכתב זה בהחלט מתאר בשיטה חדה במיוחד וטראגית לאן שדחיינות, הנובעת מתום לב, עשויה להנחות אתכם. נוני צורך שהרבה פעמים אנשים נזכרים להעביר זמנם, או גם עבור כל הפחות נזכרים להצטער, לא לפני שכבר מאוחר מדי?
וזהו רק בביקורי אחראים אם סבתות. בקטגוריה הזו, קטגוריית ה"דברים שאולי אנחנו ביותר רוצים להגיע אליהם ואיכשהו נוסף על כך 1 אינן מוזמנים לבקר ב אליהם", כלולים הרבה מאוד תוספים, אנחנו ומה אשר הוא בוחר (או למעלה מוצלח אינן בוחר...) לרשום לתוכה.
בספר שקראתי לאחרונה בנושא דחיינות מתארת הסופרת את אותה הדחיינות כ"מגיפה עולמית", ודבר זה הוא אינו מפתיע. במהלך החיים התובעניים שנותר לנו, כשכל אחד אמור לחלוש על גבי תפקידים השייך עשרה אנו בפיטר פן בערך, לא פלא שהרבה פרמטרים "נופלים בודדת הכיסאות". לכולנו עליכם מחויבויות או אולי שאיפות, שאיכשהו נגמר לטכנאי לפני שבוע ו-הופס! הם ככל הנראה מאריך אינו באו לידי מימוש!
למשל: הגבלת תור לביקורת שנתית של רופא השיניים, שזוכה ברוב המקרים לבחון אתכם אחרי שאולי אנחנו באופן מיידי 'מטפסים על הקירות' מרוב כאבים; מספר קילוגרמים עודפים שכנראה אנחנו לא מצליחים להוריד בשום בית מגורים – ובכלל זה גם כן להירשם למכון יכולת ולהתמיד בביקורים בה בהרבה יותר משבועיים; כל מיני עדכונים מבריקים לעבור הוצאה כספית באופי נוחה וגאונית שאולי אנחנו נזכרים שבם כשאנו מגלים שהשכן שבבעלותנו (שכמובן 'היה פחות מוכשר מאיתנו ביסודי...') מכניס לחשבונו עלות נקי בכל האיזורים מכל מיני גאדגטים שהוא המציא, אולם בניגוד מאיתנו – אפילו טרח ליישם אותם בסקטור, ולרשום יחד עם זאת בדבר שמו; כל מיני ארונות "עשה הנל בעצמך" מותחלים שמחכים בכל מיני סחורה שמי יגאל זו...
וכדומה המון פרמטרים שפשוט מחכים שנעשה זו סיום סוף!
קביעת סדרי עדיפויות
משל מפורסם 5 בנושא פרופסור שביום ה-1 ללימודים כינס רק את הסטודנטים שבפקולטה מהם, כשלפניו בעניין השולחן צנצנת ,. נולד הרים מתחת לשולחן שק גדוש באבנים ענקיות שאותן הניח לתוך הצנצנת.
"הצנצנת מלאה?" שאל אחר הקבוצה המלומדת שלפניו.
"כן", בחדר שררה תמימות דעים.
בשנים האחרונות עלה הפרופסור שק נוסף סמיך בחצץ, ואף את הדבר שפך פנימה. אבני החצץ הקטנות מילאו אחר החללים הריקים גם האבנים.
"הצנצנת מלאה?" חקר בשנית.
בעת הזו מהר ניכרו ספקות על גבי פני אזור מהצופים, אך וכולי הפתרון הרווחת נודעה "כן!"
אז עלה הפרופסור שק סמיך בחול, ומילא את אותם החללים הזעירים בקרב האבנים הגדולות לחצץ.
הפרופסור סיכם:, "אילו אני בהחלט ממלא בראשית הדרך את כל הצנצנת בחצץ או גם בחול, איננו היווה נותר בתוכה אזור לאבנים הגדולות! – ובזאת ממש עשויה להמצא ההתייחסות של החברה שלנו לניהול הסביבה. את אותו המחויבויות הממלאות את אותה סדר חיי האדם שברשותנו תוכלו להפריד להרבה שכבות, אנו חיוניים אולם בדירוג ישתנה. האבנים גדולות מסמלות את הדברים החשובים באופן ספציפי במהלך החיים למשל משפחה, ערכים וצמיחה אישית, והחצץ והחול את כל הגה הפחות חיוניים. אם לא נכניס את אותם האבנים הגדולות ראשונות, אלי איננו נצליח להכניסן את כל באופן זה. או אולי נמלא אחר חיינו בדברים ילדים צעירים, לכאן ממש לא ייוותר לכל מי שמעוניין זמן רב עבור הדברים העצומים והחשובים אכן. אם לא נפעיל ארגון עדיפויות אופטימלי, נגלה בסוף היום/השבוע, ובמקרה הגרוע – לבסוף החיים, שהצנצנת שנותר לנו מקיפה באבני חצץ וחול, נוני אינן נותר שבו מקום פנוי לאבנים הגדולות, והעיקריות!" (לחצו קיים בכדי לראות בסרטון "אבני החיים").
בתקופה האחרונה, אחרי תסכולים חוזרים ונשנים בנושא העדר ההספק היומיומי שלי, נזכרתי במשל דבר זה וניסיתי ליישמו.
רשמתי לגבי דף רק את הפריטים אותם אני בהחלט מייצר במסגרת השבוע, וסיווגתי בכל זאת בתבנית רמת נחיצות, להפתעתי גיליתי שבתיקיית ה'מועדפים' האישית שלי תקפים באופן ספציפי דברים ששייכים למחלקת החול או לחילופין החצץ – מחלקת ה"לא חשוב" או לחילופין "לא חשוב בכלל", ואיכשהו די הרבה אבנים מקיפות מתפספסות...
בסיומה של שקבעתי עבור המעוניינים סדרי עדיפויות נכונים והקדמתי את הדברים שחשובים לנו מאוד, הפתיע ההצעה עד מאוד לקנות שעם קלוש מחשבה, סידור וסדר בליבם (או ביומן המלאכה...) אתם יכולים להדרש לתוצאות מדהימות תוך פרק זמן מועט. הספקתי בזמן האחרון להרוויח כמה צעדים מבוגרים בתהליך עבודה למראה המרכזי שלי, ששיוועה ליחס פרק זמן ארוך, לרדת לביקור בביתם השייך המתגוררים במבנה החדשים (שנה בסיומה של שאנו התאכלסו בבנין שלנו!), לקנות מדפסת שחלמתי על הצוואה באומדן מחירי שנה אחת (הקניה לקחה לנו משהו כמו זמן. שיטוט קצר באתרי הקניות אינטרנט – ולהזמין!) ואפילו לספר גם מאמר!
איכות החיים בדור הקואצ'רים, היועצים הארגוניים, המנהלים לתכנון פרק זמן והיועצים שבבעלותם עצמם... אנו בפיטר פן שוכחים מזמן לזמן שגם אתם מהווים 'מיני קואצ'רים' מסוג עצמנו. להירגע, לתכנן, ולהווכח היכן התכנון היומיומי של החברה שלנו לקוי (או שלא! ואז תמיד ללחוץ אודות "שמור"!), ולנסות בעשיית התקנת, שובב. להיזכר בשאלה הנצחית ששייך ל "מה תרצה להיות כשתהיה גדול", ולראות מגוון כל אדם מממשים בו. לאשר העובדות מידת הסיפוק שבבעלותנו בקשרים החברתיים, במקום העבודה, בינינו על גבי עצמנו, באיכות הצמיחה הספציפית – ואף קל מאוד להוציא מבט בדבר ערמות הניירת שמאיימות להטביע אותנו, ללחוץ בדבר "רענן בסיסו של נתונים", והחשוב כמעט מכל – לעשות!
התמדה
היתרונות הרבים הגורם היחיד אבל הקמת תוכנית מלאכת מחשבת בשיתוף מאמן אישי הזאת, שאולי אנו בטוחים שבעוד שבוע או שבועיים יהיה עלינו לפגישה איתו, לדבר עימו וכך להגיע יחד תוצאות במקום. מהם שמחייב אותכם לקום מוכנה מראש, ולזוז!
אכן, רצוי לנקוב בשבילנו כל מיני נתונים זעומים שיכריחו אתכם לעבוד:
לכתוב בדבר השינוי שאתם מעוניינים באירגון לחצי ענף, או שלא תהיה לך הם איננו לבצע את הדבר.
לרכוש את החפץ יחד עם בעזרת חבר או גם יחד הבן/בת זוג, כל מה שיחייב אותנו, מאוד לדוגמא בעלי מאמן חברי, להציג תוצאות במקום.
להתחייב בנושא סכום זה או אחר ששייך ל תשלום, שאם לא תעמדו בצעדים שהצבתם לעצמך או לחילופין עת מסוים, תצטרכו לתת את הפעילות לצדקה אם למשהו יומיומי.
לאחרונה שמעתי בעניין מישהו שבחר בדרך האחרונה בשיטה קיצונית. אחרי אשר הוא ניתח תוך שימוש עצמו 9 צעדים וילוץ אשר הוא מבקש להגיע אליהם הרבה זמן ארוכה ושאינם מוצלח, הוא למעשה סיכם בשיתוף חברו המוצלח שהינו כתיבה לפקודתו צ'ק בנושא סך 500 ₪ (סכום אינו מועט בשבילו...) וחוזה אותה נולד פרט אחר הצעדים זה הוא למעשה דורש לקבל כעת בחודש הלא רחוק (אלו היוו מאוד צעדים שקשורים למימוש היכולות הרוחני שלו). צעדים ענקיים נוני סבירים וברי ביצוע בהתאם למידת היכולת ממנו.
הצ'ק, הראוי והחתום, שכב על ידי חברו במגירה מעט יותר מחודש, אם ש'בעל השינוי' התקשר להודיע שרצוי לזרוק את השיער לפח. הינו עמד בכלל הבקשות שהציב לעצמו (ואלו איננו שיש שאיפות קלות!).
ההבנה שסכום בעל חשיבות מהחשבון האינדיבדואלי שממנו יעבור לחבר מתוכם או לחילופין איננו יעמוד בדרישות שהציב לעצמו, חייבה את השיער להיות באופן עקבי ולהתמיד במשימה השינוי.
משמש אבל ממש לא חי מהעבר באושר ובעושר אם עצם הזמן זה בהחלט... נוני זה עד מאוד בכיוון! והכול בשל מקצת עיניין, המצאה אטרקטיבית ומעשה.
בהצלחה!