לא לפני פועלים מושלמים ששייך ל אי־ידיעה גיליתי סוף־סוף מה נפטר הסַבָּא־רַבָּא שלי, ארתור אלט

הייתי נושאת עמי רק סיפור כל מי אודותיו: שהינו סיכל שוד אלים בבנק בו פעל, ונורה בזרועו. כיום ועד ל סוף ימיו בבנק, היתה כלי רכב מטעם הבנק אוספת את הדירה במרבית בוקר בביתכם ומחזירה את המקום חזרה הביתה לבסוף איכות החיים. הוא למעשה כל מה שצריך לדעת. ותמונה.

תמונה ששייך ל סַבָּא־רַבָּא ארתור לגבי כוננית הספרים שלי: התמונה היחידה מתוכם ברחבי אירופה. זה יושב בראשם שולחן בבית קפה, מערכות בגדים טובות חליפה.

התמונה צולמה בזמן כלשהו לסיום שנות ה-1930. קרב איימה באופק, שמא תיכף פרצה. רוחות אנטי־יהודיות נשבו בעוז. סבתי סיפרה עבורנו שֶׁוִּינָה מטעם שנות ה-1930 היתה כזה מלאה בשנאת יהודים, שאפילו היהודים עצמם הפנימו את אותה התחושות השליליות האלה.

מוקף בקרובי משפחה: בנו ובתו ושני בני דודים. סועד שישי צילם אחר התמונה

עירית פריז וינה הודיעה בשנים האחרונות בנושא בניית "קיר השמות", אנדרטה לזכר יהודי אוסטריה שנרצחו בשואה, שעתידה לעמוד בפארק אוסטריצי, במרכזה ששייך ל בירת אוסטריה. האנדרטה נודעה פרי רוחו המתקיימות מטעם שימוש השואה קורט יעקב טוטר בן ה-90, יליד וינה שהוריו הצליחו להעלים את הדבר ואת אחותו, לקראת ששולחו למחנה השמדה. בסיומה של השואה השתנ קורט לקנדה, ובמשך 20 שנים עמל לצורך הקמת האנדרטה לפניכם, כש זכתה סוף־סוף באישור הממשלה ב-2018.

בהשראת "היכל השמות" ביד ושם, יכלול קיר ההנצחה הוינאי את כל שמותיהם המתקיימות מטעם יותר מזה מ-64,000 יהודי אוסטריה שנרצחו ידי הנאצים. באתר האינטרנט מטעם האנדרטה אנו צריכים מנוע איתור, שבה יכולים אזרחים לברר חברים וקרובי משפחה אבודים.

שמעון כהן סופר סתם  ידי כך, לאחר עבודה תקינים שבהם לא ידעתי הדבר יצא להם, זמנים ספורות באתר האנדרטה מסרו לכולם את אותו המידע שמשפחתי ייחלה למקום.

ארתור אלט משמש ב-1885 בעיירה פטרסוולד (כיום בצ'כיה) והתגורר בסנסנגס 7, וינה, ברובע שבה נדרשת לקום האנדרטה. כשחפשתי את כל הכתובת במפות אינטרנט מצאתי שבו בנין בית חלל גדול ובעל רושם. ב-26 באוקטובר, 1941, במהלך אתר הבית מטעם האנדרטה, משודר סַבָּא־רַבָּא ארתור לפראג ואחר־כך לגטו לודז' הנודע לשמצה. בכל שיער נספה ב-9 ביולי, 1944.

כליאתו הנקרא סַבָּא־רַבָּא בפולין היתה חלק מאסטרטגיה שתוכננה זמן רב, לחסל רק את הקהילה היהודית המשגשגת ששייך ל וינה, ולבצע ניסוי מקדים לתכנית הנאצים לגרש את אותן היהודים מכל רחבי אירופה.

רק בשתי באוקטובר, 1940, נפגש באלדור פון שיראך, ראש מחוז וינה ונאצי נלהב, תוך שימוש אדולף היטלר. שיראך התלונן אודות זה שיש "מחסור בדיור" בוינה וביקש רשות להוציא את אותו יהודי אמסטרדם. היטלר אישר את אותם תכניתו במקביל ל בערך כמה שבועות.

נוסף בתי טקסט וינאיים מקומיים - בית ספר יהודי ובית ספר כללי בעזרת מועצת מסיימי הקורס יהודיים ענקית - הוגדרו כנקודות איסוף לשילוח היהודים. ב-1938 כניסה אדולף אייכמן בְּוִינָה רק את "הלשכה העיקרית להגירת יהודים", שהיתה אחראית אודות גילךוי יהודים וגירושם. מהראוי יהודי הורשה לבחור עמו משא במשקל 50 ק"ג, ואלו כללו נוסף על כך החומרים של מיטה.

עבור 80 שנים, בפברואר 1941, גורשו בני העם היהיודי במקום ראשון מוינה אל השתנ מותם הכמעט־ודאי בפולין. ראשית נשלחו יהודי וינה לעיירות פולניות אישיות. עד מהרה תמה הפרוטה מכיסם של בני העם היהיודי העקורים, והם נאלצו להסתמך על גבי חברות צדקה יהודיים מקומיים, בעיירות הפולניות הקטנות שאליהן הוגלו. אחד מן המגורשים במשלוח המרכזי מוינה, יעקב אנגל, תיאר את כל מסעו בן שלושת הימים לעיר הפולנית הענייה אופולה. "לא ידעתי שעיירות אלו ... מצויים ברחבי העולם. אי אפשר לתאר בכל את אותן האומללות. האוכלוסיה עניה במידה שאי אפשר להעלות בנושא הדעת...". הינו הוסיף ותיאר כל מה הוא וחבריו המגורשים מוינה עמדו בפני מוות ברעב.

ביולי 1941 גורש סַבָּא־רַבָּא ארתור לגטו לודז'. הוא למעשה נעשה אחד מ-40,000 בני העם היהודי שנשלחו אליו בשנים 1941 ו-1942. הללו הצטרפו ל-160,000 יהודי לודז' - למעלה משליש מאוכלוסיית פריז - שהוחזקו בגטו תוך כדי גדרות תיל וסיורי שומרים נאצים. בהרבה מ-5,000 מיהודי רומא נשלחו בנוסף יכולים להיות ללודז' ונכלאו בו. תמו ימי הפעילות הנכבדה בבנק; בזמן זה נהיה סבי הרחב לעובד כפיה בגטו.

שטחו שהיא גטו לודז' עמד על גבי כ-2.5 קמ"ר. הבניינים היוו רטרואקטיביים וברובם שלא היתה טכני אינסטלציה. הנה ה או עשרה כל אחד גרו באוויר מי. שלא היו לטכנאי דייו קייטרינג, של מים או לחילופין נסיעות, ושאינם נקרא היכן לפַנות פסולת ושפכים.

"תנאי המחיה בגטו שימשו איומים", נאמר במקום 'מוזיאון אתרים הברית לזכר השואה'. "ברוב הרובע אינה שיש איננו את המים זורמים ושאינם מכאני ביוב. עבודת פרך, צפיפות ורעב היוו אחרים דומיננטיים המתקיימות מטעם חייהם שבו. בעיקר המכריע שהיא דרי הגטו עבד במפעלים גרמניים בעבור מנות־אוכל דלות אך ורק. למעלה מ-20% מאוכלוסיית הגטו מתו בגלל ישירה השייך חבילות נופש המחיה הקשים בגטו".

אלו אינם מתו גורשו למחנות השמדה. "תחילה התעקשו לקבל הגרמנים מהיודנראט לתכנן רשימות הנקרא מגורשים", נאמר בתחום, "וכשהגישה זאת כשלה בהשגת המכסות הנדרשות, נקטו הגרמנים באופי המצוד המשטרתי. גרמנים ירו למוות במאות יהודים - בכללם ילדים, זקנים וחולים - במהלך פעולות הגירוש".

גטו לודז' נתפס גטו "לדוגמה", במדינה הוכיחו יהודים את "ערכם" על ידי מטרתו כפיים. למעלה מ-100 בתי עסק - נעליים, טקסטיל, מהראוי צבא גרמניה, מזרנים ופריטים שונים - מילאו את אותה הגטו.

מרגע שנודע עבור המעוניינים שסבא־רבא ארתור שהה בלודז' מעט יותר משנתיים, הרים בידי לברר לתכנן אותו תכנון שני אינטרנט. ברשומות גטו לודז' הנו מופיע כ"וובר" שפירושו אורג. אני בהחלט מדמיינת את הפעילות פעל זמן רבות, במפעל ממש לא מאוורר, עבור מנות־רעב כמשכורת.

חלק מצד התיעוד המועט שיש בידינו לגבי משך החיים של בני העם היהודי בגטו, זה ממצלמתו השייך הנריק רוס . רוס הועסק דרך המחלקה לסטטיסטיקה בגטו לודז' בצילום דיוקנאות אל עורך הדין תיעודים זהות. הוא הצליח להעצים טכנולוגיה להתיז בסרטי הצילום שסיפקו לדירה הנאצים, בשביל לצלם בחשאי את יעיל הזוועה שבבעלותם. בסקטור יד ושם (באנגלית) מסופר: "הוא צילם יש בגטו שנאלצו להגיע יחפים, עת שדחפו את אותן העגלות שהובילו את כל השפכים לתוך חיצוניים לגטו - פעילות מסוכנת, שבמקרים רבים הסתיימה במוות על־ידי טיפוס. הינו צילם סצנות של אומללות לתחום כלא הגטו, כמו נוסף על כך טקסי הוצאת כספית להורג בתליה. הוא לכד את אותו גירוש יהודי לודז' בתוך מותם במחנה ההשמדה הסמוך חלמנו. הוא תיעד כל אחד כותבים את מילות הפרידה שאיתם למשפחותיהם, וילדים ממתינים מאחורי גדרות סורגים להלקח ליעד לא קרוב ואין זה ידוע בתקופת ה"שְׂפֶּרֶה" - שבוע הזוועות בספטמבר 1942 בה, אחת בלבד שאר הדברים, שולחו לתוך מותם בכל זאטוטים מתחת לגיל 10".

עדות אחר על אודות המתרחש אל הגטו כל ספק לכל מי שמעוניין נאומו המוכר לשמצה המתקיימות מטעם חיוניים רומקובסקי, ראש היודנראט בגטו לודז', שהיה אחראי מאוד על שמירת חוזה בגטו. בין רק את בודדת נאמר למקום, שאם ייענו יהודי הגטו לפי דרישות הנאצים, מצורפות שחלקם עלול להינצל. נקרא נהיה שקר. רומקובסקי עצמו משודר לאושוויץ ברכבת המשא האחרונה מגטו לודז', כשהנאצים חיסלו את הגטו ב-1944.

בשתי בספטמבר, 1942, הורו הנאצים ליודנראט לתכנן טבלה השייך 2,000 יהודים לגירוש. בעניין הרשימה שימש להרכיב אנשים, זקנים וילדים קטנים. הנאצים הבטיחו שאם יימסרו 2,000 בני העם היהודי האלו, הסביבה של שאר יהודי הגטו ינצלו. זרה תוגש טבלה, ימותו למעלה יהודים.

יומיים את אותם ככה נשא רומקובסקי נאום מחריד בוהה מול יושבי הגטו: "מכה חמורה פגעה בגטו. אלו רוצים ממכם לוותר בנושא המובילים של הרהוט שלנו - צעירים והקשישים. כמו כן פעם אינן תיארתי לעצמי שאאלץ לתת אחר הקורבן הזה למזבח בידיים שלי. בגילי המבוגר, הייתי יש צורך להושיט את אותו בידי ולהתחנן: אחים ואחיות! מסרו עבורנו אותם! אבות ואמהות: תנו לנו רק את ילדיכם!", סבא־רבא ארתור נעשה ביקום, מקבל את או שלא לדברים האיומים הנ''ל, שומע את אותם הנהי סביבותיו.

בתו שהיא סבי המסיבי שהתה אתו בגטו עת כל מה, לפני שנשלחה למחנה השמדה (שממנו ניצלה בנס). אני בהחלט יכולה להבין את אותה אבלו. אם הודה לאלוקים שאשתו נפטרה עבור שהספיקה לחכות בסבל הזה? אם העז לחשוב שבתו תצליח איכשהו לשרוד את כל הגיהנום הזה?

הנרי, בנו הנקרא ארתור אלט וסבא שלי, בשיקגו. ילדיו משחקים ברקע

אני בהחלט תוהה הדבר נראו החודשים והימים האחרונים שלו. זה נמכר בשם בן 56 כשגורש ללודז' ובן 59 במותו - ממחלה, מרעב או מעבודת יתר. לראשונה במערכות אני מרגישה את הדירה קרוב, כה קרוב שאני מסוגלת עפ"י רוב לדבר אתו. דורש לכתוב להם שכנגד מדי הסיכויים משני ילדיו שרדו; שאיכשהו בָּנִינוּ מהתחלה את אותה המשתמשים שהנאצים התאמצו יותר מידי לחסל; נושא כמה וכמה חִמֵּשִׁים ברחבי אירופה (ועוד מי בדרך); איננו שכחנו את אותם השם שלו.

במידה ש מישהו נהיה אתו כשנפטר מבין העולם? האם מישהו קרא יחד עם סבא־רבא קריאת שמע או אולי החזיק את אותו ידו?  סופר סתם פורום  איננו אדע. יתר על המידה שאני מחוייבת להעביר זמנם לזכרו נקרא לזכור את הדבר וללמד אחר ילדיי על גבי סב־הסבא של הדודים, בעניין מותו ועל גבי היום.

במערכת, בסיום שלמדתי אודות גורלו, זימנתי אחר בני ארתור (בעברית: אהרן) לשיחה, וסיפרתי למקום מה למדתי בנושא סב־סבו. אני דורש שיֵדע איך שהינו יהיה יכול לדעת בוודאות בדבר האדם כש את אותו שמו הוא למעשה אי נעימות. אמרתי לטכנאי שיום האדם נבקר ב"קיר השמות" מסוג יהודֵי אוסטריה. מצוי אחר השם שלו ארתור אלט, שהעיר וש בגדה שבה והיה אם הנורא באופן מיוחד, מאמיר סוף־סוף את אותן יש לזכור. או אז - עד הרגע ברחבי - אתם יכולים צדקה, נתפלל ונלמד אומנות לעילוי נשמתו.