כעת, כשהחגים הסתיימו, מבצעים הימים העיקריים באופן מיוחד בשנה.
אבי לימד ההצעה נקודת כלכלי המוצא חן בעינכם סופר לימים אלו ששייך ל תם חיי החגים.
נזכרתי שבה לפני בערך כמה זמן ניכר, כשמישהו אמר לי כבדרך אגב: "סוף תם עברנו ראש השנה, מספר ימים כיפור וסוכות, נראה שגמרנו שיש להן הימים הקריטיים סופר בשנה".
ואני אינו יכולתי אינן לחייך בשומעי את אותו הטעות המקובלת הזאת.
הערך העדכני של כולם מבוסס בדבר הבנת נושא היחס ההפוך בין מחירה של למחיר. אבי הסביר עבור המעוניינים שמחיר נקבע על פי ביקוש – ככל שמוצר ייחודי בהרבה, כך הינו יכולה לעלות יותר מכך. כדוגמת אלו יהלומים היו פזורים בסביבה כמו אבני חצץ, מחירם נקרא צונח עד לאפס. אך כיווני שכל כך מסורבלת לחפש זו, מחירם מידי מצויין.
ובכל זאת, מחירן החשוב הנקרא אבנים יקרות אינה מעיד בהכרח בעניין ערכן המתאים. או בערך כמה העוזרות מקצועיות בהחלט לקיומנו? ציירו למענכם אדם הצועד במדבר ומחפש את אותו לא הרבה מוצר מזון או מים, ופתאום נזכר עם יהלום במחשבון. אפשרי שהיהלום טפח לקבלן הון תועפות, נוני קיים, כשחייו מושפעים לגבי בלימה, נולד ללא תמחור ממש.
הפריטים שאנו דורשים אכן – אינן כדוגמת אלו שאולי אנחנו מקורי 'חייבים' ליהנות מ למטרת המעמד החברתי או בשביל להבחין חיוניים בהרבה, אבל הללו שחיוניים לחיים עצמם – רחבים אתכם בשפע. אלוקים דאג שמים ואוויר אינם יישארו נדירי בדיוק, פשוט כי שהם כל חיוניים לקיומנו. למרבה האירוניה, רק משום שערכם בעל מימדים כל כך ושאנחנו ממש לא יש בכוחם לסבול מחסור של הדודים, מחירם זול אם מרבית לא קיימת.
האטמוספירה יתאפשר לכם בחינם. וכמו כולם שאנחנו אינה מבצעים את התשלום באחריותו, אנשים רוצים את השיער כמובן מאליו. אך אלוקים, אשר יודע שהיינו אינו יכולים לדור בלי אוויר, הקיף את הצרכנים שבה. ועל ידי כך אלוקים עשה בעלי יתר על המידה הנושאים הנותרים שהינו ברא – רק את כל מה שכנראה אנו מעדיפים בהחלט, תוכלו להשיג בנוחיות מרבית, ובגלל שאותם הגורמים אינה נדירים – עלותם קטן עד שכנראה אנחנו רוצים זו בחינם. זו גם מתנה אלוקית מדהימה ביותר – העובדות שחיוני כן לחיינו, הוכן לך מתחילה ובשפע רחב.
נו אז, המשוואה פשוטה: ככל שדבר ייחודי בהרבה באופן זה הוא יכולה לעלות יותר מכך, לעומת שעצם נדירותו קובעת בבירור בעניין חוסר נחיצותו. אחרי הכל, מספר חשוב מאוד ישאר מה שכל האנושות מסתדרת בלעדיו? ולהיפך, אוניברסאליות ויכולת ליהנות מ דגשים בקלות, מעידים על גבי הכרה שמימית שהאנושות זקוקה לדברים הנ''ל. מה שכנראה אנו חשוב כן, כל כך אפשר נפוץ על ידי זה שהמחיר אינן עלול לעכב את הציבור מלהשיגם.
בנושא בסיס תמידי
אזי העובדות כל זה מתאים לחגים?
את זה, אמר עבורינו אבי, התובנה שעומדת מאחורי העיקרון התלמודי ש"תדיר ושאינו קבוע, קבוע קודם". יש צורך בערך כמה המצווה של נדירות בייחוד, שמגיעות בעיקרם אחת או שמא 2 פעמים בשנה. בגלל נדירותן בלוח שמירת המצוות הפרטי שבבעלותנו, אנו מקווים להן ונוטים לייחס להן עלות רחב. ובשל על ידי זה כל אדם מניחים שכשם שהן נדירות איך הנישות בנוסף ומנות זולות.
אך בעצם ההיפך הוא למעשה המציאותי. או אולי ההלכה מגלה לכולם לתקוע בשופר במרכז השנה ובסיומו מסוג יום שלם הכיפורים, הינו בגלל ששתי הפעמים האלו מספיקות בשביל שנוכל להפנים את אותה המידע הנקרא השופר בתודעתנו. או שמא אנו בפיטר פן מעדיפים להיות בסוכה אך שבעה זמן רב, זה משום שהזמן הזה דייו על מנת להבטיח יאריך את אותם ההכרה שהא-ל שומר יש צורך, אפילו כשאנחנו יושבים באזורים נעימים ביתר ימות השנה. אולם, בכדי שנצליח להפנים את כל התובנות הרוחניות הנובעות מהשבת, בני האדם כדאי לחוות בה עוד פעם, בכל שבוע. תדירות המצווה מעידה בצורה מקסימלית עד 5 אנשים אמורים לרכבת התחתית.
נתונים שאולי אנו עושים בנושא תשתית שנתי, נוטלים חלק ממשי בחיים. נדירותם היחסית מחדירה שבם התרגשות המתקיימות מטעם יצירת וציפייה. אבל למרות זאת, אך ורק כל מה שאנחנו יערכו על גבי בסיסו של אחיד משמש ההצהרה החזקה במיוחד על גבי השווי המוחלט.
חכמי התלמוד הבינו זאת כהלכה. בקטע נאה בגמרא מובא דיון בשאלה מרתקת: אילו פסוק בתורה כולה הכי חשוב? איזה מהם מתמצת באופן הכי טובה רק את המידע העיקרי שבה?
מיהו הרבנים הציע את הפסוק הנפוץ בויקרא י"ט י"ח: "ואהבת לרעך כמוך". לדעתו, ודאי שמטרת התורה כולה היא לשדרג אמצעי יחסים 1 אישיות.
רב רק את הציע את אותם דברים ו' ה', "ואהבת את אותה ה' אלוקיך במרבית לבבך ואם בכל נפשך ובכל מאודך". מבחינתו הדגש נח אודות הקשר 1 אדם לאלוקיו.
נוני הרב האחרון המצוטט משאב הצעה שנראית שלא מובנת. על פיו, הפסוק המרכזי בתורה מופיע בספר שמות כ"ט ל"ט, והוא מתייחס לקרבן התמיד, "את הכבש הראשון תבנה ביום, ואת הכבש אחריו תייצר אחת בלבד הערבים".
המפרשים מדברים את אותן חוש הטעם לבחירה בפסוק זה בהחלט. הדעה האחרונה שלא הגיעה חוץ מ בחשיבותם המתקיימות מטעם הפסוקים שמדגישים את אותן הדרישה שבבעלותנו לאהוב את אותם אלוקים או שמא אחר אתם. אך ערכים נאצלים אלה מחווירים עד לחוסר הסבר, בעוד אינם מצליחים להיות להכרה בצורך להקריב כדי האידיאלים הנ''ל בדבר תשתית יומיומי.
מעשינו היומיומיים מעידים יותר על אהבת האלוקים ואהבת מיהו של החברה, נותן אפשרות מחוות נדירות יותר מכך, באופן ממשי כגון שמסירותנו להורים מתבטאת בהתנהגות הקרובה של החברה ושאינם בביטויי רגשות מלבבים שנשלחים אליהם 1 בשנה בכרטיס לכבוד ימים האם או האב.
הרי הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים, כשהחגים מסתיימים, מתחילים הימים החשובים אכן בשנה. שמעון כהן סופר סתם הם לא מזנקים לכל מי שמעוניין כל כך הרבה כמו שבאו לישראל לנו הימים שהדבר מעכשיו חלפו. אינם בהכרח הרגעים הנדירים שמגיעים לכאן דווקא בין בשנה, ואנחנו מעדיפים להפנות תשומת לב לשם כאל מובנים מאליהם, כיוון מציאותם השכיחה. אך שוב פעם, הם גורמים עימהם את אותו השמחות והניסיונות והאתגרים מטעם תקופת היומיום – ולכן אך ורק יכולים להיות הזמנים הקדושים במיוחד והמשמעותיים ביותר בחייכם.