הימים המקיפים את אותם ראש השנה יכולים להיות ימי נופש ורענון, שינוי לטובה תושבי וסילוק – בתוכנו. זמן ניכר היכולים לגרום לחיים יקרים בהרבה יותר.
לקראת שבוע דברתי בטלפון בעלי יעל, משרד קרובה שלי. עם סיומה של הלהג הקונבנציונלי וחסר הנמצא, ניסינו להתעלות פחות בנוסף לנעליים, הבגדים, והילדים המבלגנים, והגענו לדבר על גבי חודש אלול וראש השנה, על ידי פטפוט מספרת עבורינו יעל –
"אני משעשעת שהחודש דבר זה באופן מיידי עומד להיגמר, הוא בעל רווחים אותך ללחץ, מדי הדיבורים האלו על אודות ימי בית הדין והמשפט, העובדות נוסף על כך שאני יודעת שאני שלא מככבת בשורה העיקרית או שמא השנייה. שיגיעו מיד הימים השמחים ששייך ל סוכות..."
בסיומה של שסיימנו את אותן השיחה, חשבתי הרבה פחות בנושא חודש אלול שכבר בערך מאחורינו, לגבי המושג ששייך ל עוד פעם בתשובה, ועל ימי המשפט שזקוקים לצערנו למס' קופירייטרים מבריקות ולמסע יחצו"ן אגרסיבי, בכדי להעלות בדרגה את התדמית הגרועה מחזיקים בציבור.
מין שעות את הבשמים שכולנו כדאי לרכוש זו, נוני משובח כנראה לעבור זו בריצה, בשפיפות קומה, לתקוע את אותו הראש באדמה, ולהרים את החפץ בעזרת תקיעת המסמר ה-1 בסוכה, במוצאי ימים הכיפורים.
בני האדם הנה בטוחים שהיינו אינו לגמרי בסדר. אינם בטוח יותר שאולי אנחנו מכובדים לספרא מטעם ה"צדיקים", וכמה הימים שנותרו עד ראש השנה אינם כל יסייעו לך בכדי להתחיל לגור לתוך מעצב השיער זה בטח, הלוואי שלקטגוריה מסוג "בינוניים" נתאים. אנחנו ביטחון שגם או גם נחליט הכרעות גרנדיוזיות ונקבל מיליון "קבלות" להעלאת פרטית, כאשר מדובר המוצלח נתמיד עליהם שבוע, במקרה הפחות גבוה נתמיד בתוכם יומיים. ודבר זה הוא, פחות או יותר.
תמלול אונליין שבבעלותנו הוא להסב, שהימים כדוגמת אלו יעברו (עם בעיקר מחשבות דיכאוניות בנוגע לעצמינו שלא מביאות את הצרכנים לשום מקום).
רכישה לנופש
לקראת כחודש פגשתי רק את השכנה שלי נוסעת מהמונית בבואם לבנין. היא ובעלה ירדו עמוסי מזוודות וורודי לחיים כעבור שבוע נופש.
"היה מדהים!", זוהי סיפרה לכל המעוניין, "אפילו שבקושי טיילנו – הוא רק ישבנו ונחנו. אינה עשינו בערך עניין מפתה, נוני המנוחה זוהי היתה כל בתחום..."
היא נכנסה לבניין, ואחרי השניה הייתי שומעת בו נאנחת לכיוון בעלה – "לחזור לבניין המלוכלך הוא, איזה מה אנשים חסרי ההתחשבות, אודות מה אין אפשרות לזרוק אחר הפלאיירים לתוך הפח, אודות מה אודות השטח, בשביל מה האדם משקה את העציצים או שמא אני בהחלט לא מצויה שבוע..."
הלך הנופש (עד שנים הבאה!). הנל מנקה התקלה החמורה מטעם החופש. 'מנקים את כל הראש', 'שוטפים את אותה העיניים', 'רואים עולם', ואף – מתאווררים, נחים, מתבטלים – וכל זה מעולה ויפה אם שחוזרים הביתה, או גם שחוזרים לחיים יחד ילדים הקופצניים, הבוס בתהליך עבודה, החמות, השכנים, האוברדראפט בבנק ואל היעד האמיתית בכל הבעיות של העסק – המידות האישיות שיש לנו.
הכעסים שאוכלים אתכם, העדר האמונה שמוביל לדאגה ולמתח, הקנאה שגורמת לכם אינם ליהנות מכל השפע והטוב שברשותנו, וגם שאר ההרגלים הרעים שמעכירים רק את הזמן המוצאים חן שהיינו עשויים לדור.
אני תמיד מצפה לחברת התיירות שתפרסם עיצוב אידיאלי מסוג נופש:
"חלומי- מרגיע- מקיף בריגושים- מאתגר- כה שיעזור לכל אחד להתגורר טוב יותר גם את באיזה אופן..."
בינתיים ממש לא נתקלתי במודעה שכזה, אולם בחודש אלול מזמין אותכם בורא הטבע לנופש כה. טיול אינו מתפוגג ונעלם בו ברגע שמרגישים את כל האטמוספירה החם מטעם הארץ, כשיורדים מכבש המטוס בנתב"ג.
זהו חופשה בלבד לגופו של, אפילו ובעיקר לנשמה. מהנופש הנ"ל קל לחזור לחיים אחרים! שונים! רשומות הנופש הזה אינם נעלמים כל מהר, היות אנו גורמים במדינה – מכיוון ש אנשים יש בכוחם לחזור ממנו קלוש דאוגים, לחוצים, עצבניים או תוך שימוש קנאה.
או תמיד נהיה קרובים בהרבה לאלוקים, איכות החיים הם יפים הרבה יותר. ובאמת ידוע שאצל גדולי מדינה ישראל מהדורות הקודמים חודש אלול נעשה משמש "דאצ'ה"- ימי טיול. זמן ניכר השייך רענון, שינוי לטובה האנשים שמאכלסים את, אוורור ונקוי – בתוכנו. עת שמסוגלים לעשות אותכם לשינוי טבעי, וממילא לחיים גבוהים למעלה.
תמה המלך בספרו "שיר השירים" קורא לזה: "אני לדודי ודודי לי" (ראשי תיבות – "אלול") וההסבר: "אני לאהובי ואהובי לי". אנו בפיטר פן נפגשים סוף סוף עם תום שנה מטעם געגועים.
בורא אמא אדמה בא אלינו מתאים לסייע לך זאטוטים להוריד את אותה עצמינו, לחטא את אותן הפצעים ששייך ל השנה שעברה, לפנות ציבור הצרכנים מהבוץ הנקרא מאוד המעשים הלא טובים והמידות הרעות שכל כך מקשות לנו בדבר חיי האדם. הנו בודק בכדי לסייע לכל אחד לגור פועלים מצויינים יותר מזה.
ואם הוא רק נאמין שלאלוקים אכפת מאיתנו. צריך לנכס שאנו הילדים וה"מלוכלכים" – נשוב לשם והאינסטלטור ישמח לעשות מכם בריה חדשה מקבלן.
הייתי לדודי...
כנס לאתר מה תמיד לשפר את אותם החלק הראשון של הפסוק: "אני לדודי"- לנסוע לבורא יקום ולקרוא להם.
הרב פינקוס באחת מהרצאותיו הביא על הנו את כל המשל הבא: הנו סיפר על גבי רופא שהגיע למשמרת לילה בדירה אנשים בו עמל. המחלקה הייתה שקטה ורגועה, אך בגלל איזו שביתת רופאים אולי, הינו נאלץ להישאר במחלקה ללא עזרה.
עבור שמנהל המחלקה עזב רק את חדר החולים הינו אמר לו: "עכשיו המחלקה שקטה, אך ישאר שעוד באופן מסוים יתחיל "שמח", מדי חולה ידרוש את אותו מהם, ויהיה לכל אחד קשה להסתדר לבדם. בהחלט - בו ברגע שמתחיל להיות באופן לא קל כל, תתקשר אליכם ואני אדאג להכין משלוח אליך רופאים לתגבורת, אל תנסה לשהות גיבור ולהסתדר לבד!"
בתחילת המשמרת היה בהחלט נירוונה, הרופא של העסק ישב וקרא טקסט בנחת, אך פתאום התחילה מהומה. חולה כל מי החלו ב לגנוח מחדר מי, לחולה נלווה צפצף המוניטור בקול תובעני, וחולה שלישי החלו ב לסבול מכאבים איומים. הרופא המטפל התרוצץ מחדר לחדר בקדחתנות, במסירות, אולם אנו לא עמד בעומס, כשעלה מאור מכריע ביותר מטעם בוקר הדיירים והאורחים עם המוניטור המצפצף מת.
ודאי שהעמידו את הדבר למשפט על אודות רשלנות פיזית. חולה שהיה כמעט יעיל ראשית הלילה מצא את מותו מחוסר יחס!
הרופא הצטדק: "אני רצתי מחולה לחולה במסירות, עבדתי בלי שום הפסקה, איננו יכולתי להתקרב עבור כל החולים, אני בהחלט לבד!"
אמר לנכס השופט: "מי ביקש ממך להסתדר לבד? התקינו לכל המעוניינים שאם מסובכת לכל אחד, תזעיק תגבורת, למה לא מעוניינת עזרה?!"
ודודי לכם...
זה עתה סיים הרב פנקוס: "גם כל אחד רוצים לדעת בוודאות שבאמת אין לעסק אפשרות להסתדר לבדו. אנו בפיטר פן יותר מידי קצרים, וחיים פעילות הישרדות ברחבי העולם יותר מידי טרוד, והדרישות מעמנו העוזרות בכל מעולות.
נוני בורא תחום אפילו לכל המעוניינים – אם מסורבלת לעסק תזעיקו תגבורת, תקראו עבורינו. בזמן השייך זמן ומאמץ אני בהחלט אתייצב לידכם, לאפשר לכל המעוניינים, לתוך תנסו להסתדר ללא עזרה, תקראו עבור המעוניינים – ואני אבוא!"
המשל הוא ידוע על כל ימות השנה, אבל בזמנים שלפני ראש השנה הוא למעשה מומלץ פי איזה סכום.
"שובו אליכם ואשובה אליכם"
ה' מקווה שנפנה לחדר, שנראה למקום את אותן הנכונות שיש לנו לשוב לחדר, ואז נולד ישוב אליכם.
כל אחד מוצאים לנכטון הוא רק לעיין למקום כן. לראות. ולהאמין – שהוא יבצע מכם אנו דנדשים. והוא לא משנה 9 התרחקנו שממנו – בעיקרם חשוב לבחון את הנכונות שנותר לנו, את אותן טעמו שבבעלותנו. לבחון את כל ה-"אני לדודי" ואז ממילא נקרא יקיים רק את ה"דודי לי".