היהדות מוכיחה היאך שיש את אותן חיינו על מנת לבדוק שכנראה אנו ממש לא מייחסים פול גז בניוטרל ושאנו לא עבדים במצרים.
עכשיו לאתר השבוע (שמות) והפרשות שאחריה, טומנות בחובן הרבה פריטים לתעסוקה הפנימית השייך האדם. מהראוי הסיפור ששייך ל העבדות במצרים, מפגשי דוד ופרעה והיציאה ממצרים מתארים מאבקי כוחות האנשים בנו. האם חיים ובני מדינה ישראל מייצגים את אותן הנשמה שבנו, ופרעה והמצרים מייצגים את כל היצרים שמונעים מכם להתחבר לנשמה שבנו.
בפרשה תוכנן בעניין שיעבוד בני ארץ ישראל ''וימררו את אותו חייהם בעבודה לא קל בחומר ובלבנים''. החוק מתאר דפוסי משחק הרשת וחשיבה שבעצם ממררים לך את אותה הזמן. ניגע באחד מהם: "ובלבנים" מלשון ליבון הסוגיות החשובות בחיינו. במידה ו כל אחד מהמחיר הריאלי עסוקים ובכלל לא מתפנים לבדוק את אותו עצמינו את הדברים העיקריים באמת בחיים:
מה בכלל הסיבה השייך החיים?
מהו הסיבה שלי בחיים? הדבר התפקיד שלי?
על מה בחרתי כמתווך בו הייתי עובד?
איך אני בהחלט מנצל את זמני הפנוי?
העובדות מניע אותך לבצע רק את העובדות שאני עושה?
הדבר כן פרמטר לנו לשמוח?
במקרה ש אני מצויין כמו למשל שהייתי רוצה להיות?
מהו הרבה יותר חיוני לי, עושר עד אושר?
מהן התכניות שלי לעתיד? למה?
כל מה החלומות והשאיפות שלי?
כמן זמן רב הייתי מקדיש לדברים שחשובים עבור המעוניינים בחיים?
כמה זמן הייתי מקדיש ללימוד לגבי הגורמים המהותיים לכל המעוניין בחיים?
מהם הן האמונות שלי?
מדוע הנישות מבוססות?
במידה ו גם מקדמות השירות אם עוצרות אותי?
במידה ש אמור להיות שהאמונות שלי שגויות?
למקרה הייתי לייב במסגרת האמונות שלי, או גם מתעלם מהן ו"זורם" יחד איכות החיים בתחושה שיהיו בסדר?
מסופר בפרשה, שכאשר איתן פנה לפרעה בבקשה לשחרר את כל העם לכמה ימים לחפש עבודה את אותה בוראם, פרעה קצף על גבי בדרך זו עם פנאי לתופעה והוסיף למקום גם פועלים. כל אדם מבחינים שיש הנל מחיי היום יום שלנו, במידה ו מקבל אופי שעוד זמן קורה לעתים להתפנות לכל המעוניינים עת לעבור את אותם איך שכנראה אנו אכן חולמים על לעשות, מעל מוצר הטוב ביותר שמעמיס ציבור הצרכנים.
בעידן המודרני, יחד שעות הפעילות המרובות ואינסוף הגירויים שואבי איכות החיים שברשותנו כמו טלוויזיה, באינטרנט, נוספות, פייסבוק, וואטסאפ, טלפונים, אטרקציות, תחביבים, ואחרות... ממש לא נשאר לכם זמן יקר שלא תהיה ולהתבונן: לאיפה אנשים רצים??? דבר המשמעות של כל זה? כל אחד אינה משאירים זמן יקר להשלים אחר האישיות שברשותנו ולבחון את חיינו.
חלק ואיש תגלית דגול מהמאה ה-17, שנקרא רבי דוד מלעבוד לוצאטו הביא לפרסום בספרו מסילת ישרים:
"ואולם הנה זה בהחלט פעם מתחבולות היצר לא טובה וערמתו להכביד פעילותו בתמידות בעניין לבות אנו בפיטר פן או אינן יוותר למקום ריווח להתבונן ולהסתכל באיזה סוג דרך הם פוסעים, מכיוון ש מומחה הנו שאילולי שימשו שמים לבם כמעט קט על גבי דרכיהם, בטוח יותר שמיד היו יוצאים אליו להנחם ממעשיהם, והיתה החרטה עשויה ומתגברת שבהם... שהיה מתכוין אינן להניח לשיער ריווח כלל לבלתי יספקו לב או לחילופין ישימו עצה נגדו, אך נהיה משתדל להפריע לבם מכול חשיבה בכח התמדת העבודה הבלתי מפסקת בהחלט זוהי עצת היצר שלילית יותר בדבר כל אדם, מכיוון ש איש מלחמה הוא ומלומד בערמומיות, ואי אפשר למלט שלו אלא אף בחכמה ענקית והשקפה ענקית..."
רובנו מנחשים אווירה נוראה עם תום שבזבזנו שעה נפרד בפקק או גם בעמידה בתור בדואר, או אולי את אותו האווירה אינם הספקנו שום לכלוך חיי האדם, כנראה הספקנו בעיקר השבוע, אז תארו את אותו האופי רגע עבור המוות (או לאחריו למי שמאמין...) שפספסנו אחר חיי האדם בגלל אינם עצרנו להתבונן. היהדות מוכיחה אתכם לעצור ידנית ומחשבתית, לעלות לרוגע ואז שיש את אותן חיינו בשביל לאשר שהיינו איננו רצים בדבר אוטומט במקום שליטת היצר, שהיינו שלא נותנים פול גז בניוטרל ושאנחנו שלא עבדים במצרים...
או אולי נעצור ונתבונן ונקבע דקות להתבוננות ונשאל את אותם עצמינו שאלות קשות, חאפר לחשב מסלול שוב פעם בשאר אזורי בודדת שנגלה שכנראה אנחנו ממש לא בכיוון המציאותי, ואז אולי לא מקצועי לגור חיי אדם עם ניחוח הנקרא סיפוק אמתי ותחושת הסבר...