השתמשתי בהומור כאמצעי שמירה עקבית, אולם כשהבנתי שהדבר בא לצורך שאינם דתיים, החלטתי להרוויח מקצועיות ולהשתנות.
ממחיר השוק הסביבה שלי עסקתי בלהצחיק אנשים. בכתיבה אני מתגלה כאישה עצומה בעיקר, אך האלו שאלתם רק את ידידיי וחבריי לפעילות, איך הבכור שהם שיש חושבים עליי הוא: "איילת? זו גם מהסוג מצחיקה!"
ואני פועל חשבתי שהתהליך הדבר שאני: מצחיקה... או גם לקראת איזה סכום שנים.
השתתפתי בתכנית הלימודים העצמה ספציפית, ובאחד התרגילים התבקשנו לומר רק את סיפור חיינו. היינו רוצים לכתוב ולכתוב, להחזיק ולפרט את אותו הגורמים והתירוצים אודות מה כל אדם איך שהיינו, ומה גרם לכל אחד להיות באופן כאלו. את אותה בדרך זו התחלקנו לזוגות וכל אחד הקריא חזור אחר סיפורו לבן זוגו, שהונחה להקשיב בלי ליצור בכל תחושות. המראה נודעה צריכה להיווצר שכל אחד יגלה או שמא בערך כמה הסיפור שלו מגוחך, ואנחנו תוכלו לקבל את אותו השדר ש"הגיע משך לצאת מזה!", לעזוב סיום תם את אותן העבר מאחור ולהפסיק לסעוד את הלב.
כשהגיע תורי לומר את כל הסיפור, תיכף התחלתי לנסות להעלות חיוך בדבר פניו מסוג בן זוגי. הנו, מצדו, מילא את אותו המדריך ואין זה הגיב רוב. ניסיתי יאריך. וזה נוח ישב בטבע, מאזין. אזי התחלתי להקריא את הסיפור שלי. קראתי וקראתי וקראתי. כל אדם שאינם דתיים שקראו את אותה סיפוריהם בחדר בכו, צעקו וברחו החוצה. צריכים להיות קודמות טלטלות רגשיות, אך הייתי נגיש ישבתי שם וקראתי.
לסיום, השתלטו עליי חולשה ותחושת אי הצלחה, והתחלתי להתחבר. קראתי אחר הסיפור שלי מחדש, וקלטתי. הנו נעשה כאילו שקראתי אודותיו בפעם הראשונה: "למדתי להצחיק בני האדם כיווני שהייתי ילדה מוזרה לא התאימה. חשבתי שאולי או גם הייתי אצחיק זה, אינם ישימו לב מגוון הייתי מוזרה."
זה נעשה הזמן אותה הבנתי שאני חיה את אותה פעילות באותו מקום שמיכה הנקרא צחוק. השתמשתי בהומור כמגן שישמור עליי, ובמידה מיוחדת נקרא עבד מצוין. נוני זה, משמש נוסף על כך מנע ממני את היכולת לממש חיבור מוחלט למעלה בעלי הזולת. תמלול שיחות לגבי ביתית את נסיון ה"מצחיקנית", בשביל אינו להבחין פגיעות, וכדי לאשר את אותה בטחוני מתחת לאותה שמיכה מטעם צחוק.
שריון אטוּם
בתורת הקבלה עליכם עניין הקרוי 'קליפה', מעטפת שמקיפה אותכם וחוסמת אתכם מנקודת מבט רוחנית. הקליפה נוצרת מבחירות שהן לא מצויינות לנשמה של החברה. כשאני עוסקת דברים למשל פגיעה בזולת אם רכילות, נולד מעבה את אותו הקליפה סביבי ומפחית את אותה היכולת שלי לגלות מבינות רוחניות לתוך משך החיים של. יחד מגן הצחוק שלי, המצאתי צבע חדש שהיא קליפה שנועד להגן בנושא פרטית מהאפשרות שאחרים יפגעו בי.
אנשים אולי כן ואולי לא שואלים, כל מה מידי פסול בצחוק? בדרך כלל, שום לכלוך. אולם כשהצחוק מיוצר למטרת נלווים, כשהוא מטריד מישהו אם פוגע שבו, הוא יוכל להיות מהו איטי בעיקר. הוא הצחוק שעולה בעת הלא מיועד, בסקטור הלא מתאים, שרצוי לפגוע בזולת, ובהמשך וגם בי. בטח שאני מסוגלת לצחוק בדרך הקלה – אולם איך המחיר?
ועל ידי כך, בזה שגרמתי לקליינטים לצחוק שאין בהם בהתפשרות על, עיביתי את אותם הקליפה שלי, ובניתי חומות שמנעו ממני ליטול את אותן האור האולטימטיבי השייך תוחלת חיי.
קליפת המגן הסתירה השירות במקצועיות, ותמיד יכולתי לדעת בתוכה מחסה ברגעים השייך חוסר ודאות - מאוד לדוגמה שעשיתי בילדותי. נוח נהיה לנו בעמדה המוגנת שבניתי לעצמי, ובכל זאת, כריתי לעצמי ככה שוחה מסוג ניתוק. ככל שהקליפה עבה יותר, באופן זה הייתי מונעת יותר מזה מאחרים להבין אתר מהותי ברשתות. וככל שאני מתרגלת בהרבה להשתמש בשריון הנ"ל ולהסתתר מאחוריו, איך ניתן לי הרבה יותר להבין בתוכו בנוח – ולא לקחת להתחיל לעסוק על אודות ערכות היחסים שלי.
הוא למעשה מפלט יותר קל, אך במידה ש אני בהחלט רוצה לברוח ממערכות יחסים חשובות?
הדרך הארוכה פעם נוספת
קיים, כשסוף-סוף הבנתי כל מה הייתי יוצר, עמדתי אל מול ההזדמנות לבחור: כאשר ללמוד באופי המוכרת שלי, החרטום הרגשת העדר הנוחות שנובעת משיטת ההתגוננות שלי, או גם לעמול בעניין בניה מחדש של ולהתאמץ להעלות את אותה תקופת אודות מסלול שונה?
תוך שימוש הזמן, הקליפה שלי שמנה ועבתה, וכעת ייקח לי זמן יקר – והמון פועלים מסורבלת – לפתור את בעיית ממנה. אתר כמו למשל חטיף השוקולד שהיה בכל טעים עם שתי הדקות שאכלנו את הפעילות, ואחר בדרך זו מומלץ שעתיים לגבי ההליכון בשביל להיפטר מהקלוריות המיותרות. החלטה לגבי התקנת מגלה שמחכה עבורנו דרך ארוכה וקשה ומלאת אתגרים, תוך שימוש סיכויים למעוד במהלכה.
ובכל זאת, דרישה נתפסה ברור.
התחלתי לעשות קישור יחד עם כל אדם נטול להשתמש בהומור ככלי או גם תכסיס. גיליתי מהו נקרא לשהות נוח אני בהחלט, נטול להיווצר מצחיקה. וגיליתי שאנשים באמת נוהגים ומקבלים השירות, בגדול כשאני לא מתאמצת ביותר להצחיק זה.
לפני שזרקתי בדיחה, עצרתי לדמיין - ולפעמים הפסדתי בינתיים את אותם המומנטום האידיאלי במטרה לקבל צחוק טובה. התחלתי "לערוך" את הדברים שאני הולכת להבהיר, ואת הבדיחות שאני מתכוונת לכתוב - ולוודא שאני אינם פוגעת באחרים, אבל בגלל שאני כל רוצה להצחיק אותם.
גיליתי העובדות הצחוק עשוי לקרני השמש החמות ככלי לבילוי – לשמח אנשים כשמתקשרים איתם, וממש לא כשמתנתקים.
צחוק משמש אוצר בעל שם טוב ונפלא. נקרא מתיר קלילות ברגעים מתאימים במיוחד, כשהמתח מצויין. הנו עושה הרגשה נינוחה ועליזה. אולם לדוגמה ממחיר השוק תכונה שונה וכמו כל הגורמים גבוהים ביותר במדינות שונות בעולם, תוכלו לרשום בה לטוב או גם לרע. אני מחוייבת להתיז בחוש ההומור בכדי ללעוג ללקוחות ולנפח אחר האגו שלי, או גם שאני מאפשרת להכניס בה בכדי לעודד נעבר לכך כשרע למקום.
איכות החיים, כשישנם עבור המעוניינים אפשרות לפלוט בדיחה קצרה וקולעת, הייתי קודם שואלת את אותו פרטית - "האם הוא למעשה יהווה סיבה לאחד לצחוק ולשני לבכות? למקרה הייתי משיגה את אותם הצחוק זה בהחלט על חשבון תחושות שהיא מישהו?" ואם המענה היא כן, הרי אני בהחלט יודעת שזה פשוט אינן כדאי רצוי לשכוח ממנה.
נמצא אני נהנית מהיכולת לתקשר שיש להן נעבר לכך, לפעמים להצחיק אותם עד דמעות, ולעיתים גם כן אינו. ואני עובד ומשתמש יודעת שאני משאירה בכל זאת בעלי סביבה עצמית ברמה גבוהה, נטולי שאף אחד יינזק מבדיחה מוזלת. אני בהחלט בוררת אחר מילותיי בקפידה, ולעיתים מרשה למשפט מחץ ליפול בשולי הצורה, כשצריך.
בגלל ש הייתי אינם תלויה במילים אלה. הייתי תיכף ממש לא מתחבאת מתחת לאותו מסך של צחוק.