החטא הוא למעשה הכניעה ליצרים ולתאוות שלנו, לדוגמא כעס, עצבות, גרגרנות, עצלות, גאווה ובעוד מקומות. הסוג של המלאכה ביהדות זאת לראות את אותו היצר דבר זה ולשלוט בה.
פרשת השבוע (בראשית) זאת בודדת הפרשות העמוקות במיוחד, כש תוכנן אודותיה הרבה. הפרשה מאגדת את אותן הרצח הראשוני בתנ"ך. ספר תורה מחיר רצח את אותה אחיו הבל עקב רגש קנאה ששטף את המקום בגלל הקורבן מתוכם אינה התקבל ואילו קרבנו של הבל אחיו התקבל. טרם הרצח ולאחר שנעלב, הבורא פונה לקין ומזהיר את הפעילות "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת וְאִם לֹא תֵיטִיב לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ וְאֵלֶיךָ תְּשׁוּקָתוֹ וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ." החוק הנ"ל כולל את אותם התורה כולה.
החטא בהתאם ל הקבלה הוא למעשה הכניעה ליצרים ולתאוות שברשותנו, לדוגמה כעס, עצבות, גרגרנות, עצלות, גאווה ובעוד מקומות. הדחף לחטאים הנ''ל מפחית בדרך של עוצמה שיש בנו הקרוי יצר הרע/אגו/שטן/נפש בהמית ובעוד מקומות הרבה מאוד שמות. סוגו של שבו אנו עובדים ביהדות הזו לזהות את אותה היצר זה בטח ולשלוט בתוכה. הבורא מזהיר את אותה קין ואותנו שהיצר זה בטח פה כאן מחשבותינו ועלינו לראות את הדירה ולשלוט בה. ואם נתרגל לדור מלעבוד מטעם הכרת שלילית שבנו ונטיב את אותם דרכינו לא מקצועי לשלוט בו בשטח שהינו ישלוט בנו, ואז תראה לכל אחד בחירה אמתית במהלך החיים ואפילו לא נעשה מונעים מדחפים נטו.
הרב אשלג זצ"ל, ערך במאמרו "מהות הדת ומטרתה" בדרך מתמצתת "מהות הדת זו גם לפתח בנו את כל חוש הכרת הרע". נקרא ממשיך ומבאר "כי מהר קיים אדם של טבעו לדחות ולבער הכול רע מקרבו, וזוהי מדה שוה במקומות אחרים בריה ובריה, אבל יתר על המידה ההבחן מבריה אחת לחברתה בעיקרם בהכרה מסוג הרע, שבריה בהרבה מתקדמת מכרת בעצמה מדה יותר מכך רחבת ידיים מהרע ומכיוון שכך מבדלת ודוחה את אותו הרע מתוכה במדה בהרבה יותר עצומה, ואפילו לא מובילה שרויה נחוצה בעצמה אחוז שובב של פסול, וע"כ לא תדחה הימנה דווקא שיעור קטן שהיא רע וע"כ משארת בקרבה כל זוהמתה היות שלא תכירהו לזוהמא כל."
למרבה האכזבה, התקשורת במקרים רבים מקפיד להעיר דווקא את אותו היצרים השליליים של החברה בגלל משמש מפתה יותר מכך רייטינג. כל אחד נמשכים בהרבה יותר הרגשת לדוגמא סכנה, התנשאות, כעס, מרמור ובעוד מקומות. יכולים להיות רגשות יותר מזה נחושים נותן גילה ושמחה, והמוח ההשרדותי שלנו משך אליהם למעלה בגלל ש זה מדליק מעט יותר נורות אדומות במוח. כן התקשורת משתדל להעיר ביותר את אותן הפחד, כעס, מרמור, ייאוש, האשמות, התנשאות, רצון לנקמה וכולי. המחשבות והתחושות הנ''ל איננו חשובות מאוד ואלו דווקא מורידות את הצרכנים ברמה הרוחנית, שדבר זה בגדול ירידה ברמת האושר שיש לנו. ככל שכנראה אנו מתחברים יותר מזה לרגשות האלו באיזה אופן אנחנו מתנתקים עוד ועוד מתחושת האחדות שבעם ומאהבת הזולת.
בהתאם ל הקבלה, ככל שהעם היהודי מעט יותר מפולג באיזה אופן קמים לשיער הרבה יותר שונאים, ולהיפך, האחדות שנותר לנו מרחיקה מכם אויבים. היא בוודאי לכולנו שהאויבים שבקרבנו איננו חולמים לנצח אותם אותנו בשיתוף סכינים או שמא עפיפונים, זה רק מנסים לנצח אותם אחר הרוח שיש לנו. או הוא רק נגביר את אותם האחדות, האופטימיות, והשמחה, ונוריד את אותם האויבים הפנימיים שבתוכנו שהם כבר היצרים השליליים שלנו, על ידי זה יניחו לעסק יותר מכך אויבינו החיצוניים.
לדוגמא האויבים חיצוניים, זה האויב שבתוכנו, היצר הרע שבנו, נולד ממשיך לתקוף בשיטה שעובדת או לחילופין של מפסיקה לפעול, ואז עובר על ידי, ואז מתישהו נגמרות האפשרויות והטכנאי נרגע. כשנלמד לשלוט בכעס, אולי כן ואולי לא תבוא גאווה בשטח, יתכן ו עצלות, ונלמד לשלוט שהינם, אולי ניתן למצוא פרמטרים נוספים, אולם בסופו של דבר נהפוך להמצא חסינים ומחוסנים מפני ש אויבים מבפנים ומבחוץ. אז נגיע מהמצב השייך "וְאַתָּה תִּמְשָׁל בּוֹ" ונצליח לחיות חיים של בחירה אמתית ושל גילה וברור שכך לא מקצועי לדור בהחלט גם את אותה "ואהבת לרעך כמוך".
