גדלתי בשיתוף כאב כרוני ומומים פיזיים. חשבתי ששילמתי את אותן חובותיי, אולם מסתבר שטעיתי.

גדלתי בשיתוף כאב כרוני ומומים פיזיים. חשבתי ששילמתי את אותן חובותיי, אולם מסתבר שטעיתי.

כשהייתי ילדה, האמנתי שקיימים אלוקים כיוון שדבר זה מה שאמרו עבור המעוניינים. גדלתי במשפחה יהודית מסורתית, שמרתי אמונה ישנה, הלכתי לבית ספר יהודי, והאמונה באלוקים נתפסה רעיון משתילים, כמו למשל צחצוח שיניים. כשגדלתי ובגרתי, דבקתי בתמימותי בהנחה לפיה אלוקים יימצא לנכון שכולנו נחווה כמות מיוחדת שהיא כאב בחיינו. בזמן שמילאנו את אותה מכסת הקושי של החברה שלנו, אנו בפיטר פן זכאים לאושר בלי שיבושים (נקרא לו "כרטיס חסינות"). את זה נודעה העמדה הספציפית שלי על אודות בית מגורים הפעולה מסוג אלוקים. אכן, עם סיומה של אלפים רבים של שנה השייך מלומדים חוקרי תיאולוגיה, ליסה גודמן פיצחה את אותו התעלומה!

חשבתי ששילמתי את חובותיי. בסיומה של כולם, אובחנתי כסובלת ממחלה אוטואימונית (במערכת החסינות) נדירה שגורמת לעיוותים - סקלרודרמה - בטווח גיל 5. מדי המרכזים של נקרא עם גג בנקודות אדומות קטנות הנובעות מהתפוצצות נימים, זרועותיי ואצבעותיי היוו מכווצות והיה אם שוטף ורגליי היו דקיקות כזוג מקלות. הוסיפו לתופעה זו את אותה הפצעים הכואבים בדבר המרפקים וקצות אצבעותיי - העובדות דלף סידן - ותוכלו לתאר לעצמכם אלו מ "קולית" אני בחטיבת הביניים. ובמקרה שכאבים כרוניים ומומים גופניים שלא הספיקו בכדי להסמיך אותי לקחת את אותם כאלו החסינות ששייך ל אלוקים, שיש עבורינו בנוסף כמה שיבושים שונות. כמו למשל, אבא שסובל ממחלת נפש וחי בבי"ח שיקומי ושאותו אינה ראיתי בזמן האחרון שהייתי בת 11, ואב חורג נוקשה וביקורתי.


בהחלט, שילמתי את אותה החובות שלי, זה שימש עבור המעוניינים בוודאי. הרגשתי שהרווחתי ביושר משך החיים של קצרה, שהביאה עמה שמחה מופלא. פגשתי את אותן תוך שימוש, דיויד, שהצליח לצפות מלבד לצבע החיצוני שלי והתאהב בי עקב מיהו שאני. התחתנו, טיפחנו קריירות מנפיקות וקיבלנו בברכה רק את בננו לחיינו. חיינו היו רחוקים מלהיות תקינים, אבל לחלוטין הסביבה היינו מאושרים כן.

ב- בערך שלושים באפריל 2006, אינה נודעה עבורנו כל סיבה לחשוש שהניתוח הקיסרי שקבעו עבורנו אינה יהווה סיבה בעקבותיו תינוקת יפהפייה וצלקת בינונית.

מפני ש הסקלרודרמה, נלווה ההריונות שלי הוגדרו כהריונות בסיכון מעולה. בגלל ש שלידת בני התנהלה בטכניקה כזה בעלת רמה, הרופאים הבטיחו לנו שלא קיימים בעיה להאמין שהלידה השייך בתי תראה משתנה. אמרתי לגילאי בן ה- 3 שאמא תחזור מדירה החולים עם סיומה של שלשה עת, בשיתוף אחותו התינוקת החדשה.

חזרתי הביתה מבית מגורים החולים - 218 עת להבא.

הייתי קירחת, בכיסא גלגלים, שקלתי בזול מ- 36 ק"ג וצווארי נעשה חבוש בתחבושת שהסתירה את אותן החור שנותר שבו בגלל מפיום הקנה. מיותר לרשום שסבלתי מסיבוכים יחודיים לא לפני לידת בתי. מהו שהחל כזיהום עם סיומה של לידה, הידרדר זריז ויצא מכלל שליטה. עברתי תהליך ניתוחי חירום לכריתת המעי הגס, הנה ה ניתוחים ענקיים, הוציאו עבור המעוניינים רק את הטחול, עברתי נספח פיומי קנה, שיתוק זמני, דליריום השייך התיקון של נמרץ וסוגים נוספים מבחר רב טראומות רפואיות אלו ואחרות שהביאו השירות לתוך סף המוות בהיותו בן 31. תוך כדי חודשים אינן אכלתי, איננו שתיתי, איננו דיברתי, אינה הזזתי שריר ואין זה ראיתי את אותה ילדיי.

בכל זאת 7 ימים שבהם הייתי רחוקה מבעלי, בתי התינוקת הטרייה ובני הפעוט, כמעט הרסו את כל נישואיי, את אותה יכולותיי מתפקדת כ כאם, את אותה רצונו שלי לגור ואת האמונה שלי באלוקים. חשבתי  עלות ספר תורה  ולי היווה זכרון דברים. אם אני עשויה לאורך זמן את אותן הסטטיסטיקה ששייך ל אבחנת הסקלרודרמה שלי (חולי סקלרודרמה לא מעטים לא מצליחים לשרוד בהרבה מ- 7 שנים), לדור נטול אבא ובאופן כללי לקרות מיהו מעולה, אזי אלוקים נהיה מטרתו לגמול לכם בהענקת אותם חסינות. איננו ציפיתי לפטור מושלם מכול הפריטים הלא נעימים. דו"ח חנייה עכשיו ושם, הפרעות אינסטלציה, שיפור שורש או שמא מריבה לא גדולה תוך שימוש תוך שימוש שימשו במיוחד צרות שמקובלות עליי. פשוט ציפיתי לחסינות מפני ש קטסטרופה גדולה כלשהי.

(בתמונה: יחד עם דייב ואני.)

באותם 218 זמן ניכר, בדרך כלל אני בוכה באוזני אמי ואחותי, תוהה אודות מה אלוקים מעניש ההצעה באופן כזה בעייתי. מהם עשיתי שמגיע לי מה מאוד מאלוקים?! רחב מקום החולים מיוצר להקליק על השירות מהמדה ימים שישי, מביא עמו מנקה ישנה ומיץ ענבים. לחלוטין החיים נמכר בשם לכולם פיום קנה וממש לא יכולתי לדבר, נוני אף או אולי אני עלולה לדבר, איננו נעשה עבור המעוניינים דבר לשים דגש להם. ממש לא רציתי לקבל אחר "פניני החוכמה" של אלו מ רב, אז לחלוטין הפעמים העמדתי מרחב שאני מתקיימת כששמעתי את החפץ מיוצר לחדרי.


ועדיין, אפי' הכעס שלי בנושא אלוקים, המשכתי להתפלל לחדר. אינה שימש לכולם מוצר בצורה משמעותית יותר להרוויח בעת הפנוי שלי. משפחתי, חבריי, וזרים גמורים כמו כן אלו התפללו למעני. ביולי, כשהמנתח שלי פגע בעורק הטחול בזמן סוג ניתוח ודיממתי על גבי שולחן הניתוחים, אמי פנתה לרב ששינה אחר שמישהו העברי, בניסיון לערוך את כל המזל שלי ולשטות במלאך המוות.



בספטמבר, עשיתי אי אלו צעדים קצרים ויציבים לעבר ההחלמה. זה שכשרב חלל החולים בא פנימה במרכז השנה בחיל ורעדה, מחזיק לפניו רק את השופר שממנו כמעין מנחת שלום, חייכתי אליו. בעודו נושף בהקלה, הרב שאל או אולי ארצה למצוא את אותן תקיעת השופר. הנהנתי בחיוב. אמא שלי, אחי הקטן, אחותי הגדולה ודיויד בעלי- אנו עמדו לצדי מיטתי ואחזו בידיי. הרב פצח לתקוע בשופר. בשעה שקולות השופר המאושרים פילחו רק את חלל החדר, אנחנו עצמנו ניתוחי לייזר להסרת משקפיים והנחנו לדמעות לזרום בחופשיות. ידעתי שכולנו מתפללים לאותו מהם. בבקשה, אלוקים, שהשנה הזאת תיהיה איכותית מקודמתה, אנא הנח לכם להיחתם בספר חייהם.

דקות כמו אלה יכולים להיות הנ"ל שאפשרו לניצוץ התקווה לשוב ולחלחל ללבי, נוני חלפו שנה או גם ששבתי להתפייס תוך שימוש אלוקים והיה אם מקיף.

בין עשרה שנה מעתה ואילך, החלמתי באורח פלאי. בסיומה של שבעה ימים בביתכם החולים ושישה חודשים חדשים שהינם קיבלתי מוצרי שירות אינטנסיביים בפיזיותרפיה, ריפוי כמתווך, פיזיותרפיה נשימתית וריפוי בדיבור, חזרתי לצרוך, לדבר וללכת. הגעתי להבנה שאלוקים שלא צריך עבורינו דבר, ושאני, קטנה יותר שכמותי, איננו מסוגלת לרדת לסוף דעתו מסוג הקדוש ברוך הינו. אני באופן מיידי לא מתיימרת להבדיל אחר האופן בתוכה הינו מתפעל.

היו שאמרו לכם היות העניין ששרדתי הזו נס - מתנה שקיבלתי מאלוקים ואשר חידשה אחר האמון שבבעלותם באלוקים. נלווים שאלו ההצעה הדבר אני בהחלט יכולה וכו' להאמין באלוקים בסיומה של מהם שעברתי. עשיתי תוך ויתור נפש יסודי, קראתי 9 ספרי עיון והיו לכל המעוניין מגוון שיחות עמוקות תוך שימוש הרב שלי. האמת הזאת שאני וכולי שלא יודעת בהחלט במה אני בהחלט מאמינה. נוני אני בהחלט מתמודדת עם השאלות.

מה שאני באמת יודעת נקרא שאם מישהו שואל את העסק או גם אני בהחלט מאמינה באלוקים, הייתי איננו מהססת בתשובתי. באמת, אני בהחלט מאמינה באלוקים ובניסים. במדינות שונות בעולם מבלי ניסים, אינו אני שורדת. איכשהו, אני בהחלט בפתח ואני גדלת את אותן ילדיי. איכשהו, בעזרת ואני הדבקנו שוב את החתיכות השבורות המתקיימות מטעם נישואינו. איכשהו, חבריי ובני משפחתי מצוי בעצמם כוחות-על ומסירות לטפל בי באותם 218 עת. הייתי חושבת ש"איכשהו" יד אלוקים נודעה על אודות.