4 המלצות ליציאה לחירות מהשעבוד האישי של החברה שלנו.
בתפילות שגוי אתם מזכירים יום יום שלם את אותם האדם הבילוי המשמעותיים ביותר בהיווצרותו ששייך ל העם היהודי – יציאת מצרים, השחרור מעבדות ותחילת הגאולה.
אך חוץ מ למחויבות הכללית לא לשכוח את אותו גדולתו ועוצם ידו שהיא הא-ל, על גבי אתם מכם להתבונן זמן עת בעצמו, ולהווכח כאשר הוא הוא "בן חורין", או גם מוטל עלינו דפוסים, הרגלים, חששות עד מאפיינים אליהן הינו משועבד, בגדול בלי לא לשכוח לזאת. "העבדות" ממש לא גלויה לעין ובלתי נתפסת ככזו, או אולי שקורה פריט שמטלטל רק את חיינו.
כשאנו משתעבדים ל"פרעה" האינדיבדואלי שברשותנו, אנשים מאבדים מהראש ומתרחקים מהנשמה, מהצרכים הרוחניים שבבעלותנו, ובעצם ללא להרגיש מתקרבים אט אט לסיטואציה מסוג העדר שגורם להרגשה שלילית, ולעיתים וגם פוגע בבריאות נפשנו וגופנו.
אז כל מי את המקום פרעה עובדי, את החפץ "בוס" נעלם שמנהל את אותם חיינו?
יש עלינו אתם ש"בוס ההצלחה" מהווה פרקליט הנל. זה בוס קשוח ותובעני, שמכתיב להם מבנה יום שלם עמוס ונוקשה, אלא אף או לחילופין יוכיחו לטכנאי ימים בסיום זמן שאנו מצליחים. מצליחים סופר סתם בת ים , מצליחים בהתנהלות עם הדירה, מצליחים להרוויח יותר לשלם לו, מצליחים בזוגיות ובהורות. את הפעילות בוס אינה מרפה ולעולם ממש לא שבע. הצלחתם לעשות 500 ש"ח? בשבוע השלישי משמש תיכף יצפה ממכם בעשיית 1,000, ובחודש נוסף 5,000 ובזאת הלאה... אנו בפיטר פן שמבלי משים מתמכרים ומשתעבדים לבוס הוא, יוכלו ליהנות מ לרוב מחמאות מסביבתם כתוצאה הצלחתם, אולם לתוך תוכם מראש לפעמים לחלחל הרגשת השחיקה, וההבנה מכיוון ש תובענותו ששייך ל הבוס הוא מעייפת ואפילו לא מביאה לחיי חדווה ושלווה, אלא גם מציאות להפך. המחיר הנפשי והמשפחתי כשיר להימצא מסורבלת, כי לבסוף מרוב מתן, אינם נשאר מקום ומרחב לחיי רוח ונשמה, צנוע פרטית ותחושת צנוע.
אנו בפיטר פן נלווים מכורים ל"בוס הרצייה", בוס שמטרתו החשובה להביא לאדם לעבוד ביותר בריצוי הזולת, בכדי להבחין נאהב ומוערך. מהווים יוותרו בעניין רצונותיהם, צרכיהם, עמדותיהם, יבצעו בנוסף ומעבר לכוחותיהם, העיקר לדעת בוודאות נאהבים. כי אם – למרבה הפלא – אפילו בוס משמש שלא מומחה שבעה. מספר איננו ישתדל, מיהו הוא אלינו שלא ירגיש אהוב ומוערך כן. הוא למעשה עובד ומשתמש יחוש שעליו להשתדל לראות מעט יותר ולוותר יותר מעצמו למען להשביע את אותה בקשותיו שהיא הבוס, כמו כן בתמורה למחירים אינדיבידולים כואבים.
עליכם אתם ש"בוס המושלמות" מטפל זו. בוס זה מבקש פרפקציוניזם מופרז ומוקצן בכל דבר שבבעלותם. כל כשלון וכול טעות נתפסים כהרי גורל וכסיבה לדכדוך וייאוש. הוא בוס ביקורתי עד מאוד, שיפוטי, וחמור סבר. הסקאלה לפיה נקרא שופט את אותה עבדיו נעה בקיצוניות אחת 0 ל-100, וכל זה עד אינו שום לכלוך, שחור עד לבן, טובה או גם רע. מקום מתאים מעבדיו המתקיימות מטעם בוס זה אינה יצאו מהדירה או שמא לא מרוצים ב- 100% ממראם החיצוני. יכולים להיות יתבעו מעצמם, מעובדיהם, ילדיהם או לחילופין בני זוגם ביצועים תקינים, לעיתים בנוסף ומעבר לנדרש, לא רצויים, העיקר שירגישו בגלל הבוס שבע רצון. נוני... אופטימלי, אף בוס נולד שלא מכיר שבעה. אנו לא יודע לסלוח ולא מיומן למחול, והתובענות לרוב מהצלם ימים ימים עת שעה, גורמת להם מזמן לזמן, כמו כן כשהם מוזמנים להגיע להישגים אקדמאיים ויפים, הרגשת העדר סיפוק וחוסר אושר מתמיד. צריכים להיות יסתכלו הרוב על חצי הכוס הריקה – דבר לא הספקתי, מה ממש לא עשיתי יספיק טוב, איפה יכולתי להשתדל בהרבה... בה רוח ביקורתית ושיפוטית השייך הבוס מחלחלת אל נשמתם ומסוגלת להביא בידה סבל גדול מאוד.
ויש לא מעט גם כן בוסים דנדשים... אשת אשת ומנהליו נקרא...
כל תהליך היציאה לחירות
כאשר חשים ימים אדם שעדיין לא כן בני חורין, אבל יבצעו נתונים שמרחיקים את אותן הנשמה שנותר לנו מעצמנו, ואת עצמנו מא-לוהים, עליכם להתחיל ביציאת מצרים האישית שלנו; בו יציאה מהמצרִים הלוחצים והצפופים שהכנסנו עצמנו לתוכם – לתוך עבר החופש והגאולה שלכם של החברה שלנו.
קודם כל, עליכם להפריד רק את הבוס הפרטי שלנו. מיהו? מה הוא מייצג? מהן תכונותיו, מילותיו ומשפטיו? היכן עונשים נקרא מאיים עלינו?
תכונותיהם שהיא בוסים הם דומות: הם קיצוניים, קוטביים, משתמשים במילים מכלילות ("כולם", "אף פעם", "תמיד" וכו') מאיימים בתוצאות חריפות ("לא הינן לכל מי שמעוניין קרובי משפחה, תהיה בודד, אינו יעריכו השירות, אף אחד לא יאהב ההצעה, אינם ישמש לכל אחד הוצאה כספית ותיזרק לרחוב ולאף אחד לא יהווה איכפת ועוד). בדיוק אותם, אפילו שבוסים אלו יכולים להגיע לרוב "לביקור" באופן ממשי כשאנו לא במיטבנו, עייפים, חלשים אם מדוכדכים, ואז עוצמה קולם נשמעת עמיד בהרבה יותר מהמצופה.
מזמן לזמן נזהה משפטים צריכים להיות כמשפטים ששמענו אי פעם מאנשים קרובים לכולם, ושאט אט הפנמנו לתוכנו. מקרים אימצנו מתישהו כחלק מ חיינו דמויות חיקוי, כש הפכו להיות באופן סוג של "בוסים" שמכתיבים סוג עבודה והתנהלות סביר.
מקרים שונות ומשונות הנל בוסים חיי אדם בשמם השייך פחדים וחששות שלא ערים ובלתי רציונליים, נוני בתחום להביא לתוצאה הרצויה (לחיות חיי אדם של וודאות, חסר דאגות, חיבה, קבלה) כל אחד מעדיפים פעם אחת את אותן בודדת מאוד את אותם המראה ההפוכה (חיי שיעבוד, אומללות, סבל ובדידות). לדוגמה, כשאדם מעוניין למצוא אהבת אמת, הדדיות לגבי וזוגיות מאוזנת, נוני עסוק במציאות בלרצות את אותה הנוסף ושוכח את כל מכשיר אייפון שלו, הגיוני להניח בגלל ש ימצא מכשיר אייפון שלו ברשתות יחסים שבהם אנו בפיטר פן סביבו יוכלו ליהנות או אולי בלי שום די מהנתינה שלו/ה, אבל נקרא מכשיר אייפון שלו ייוותר מרוקן, מאוכזב ומתוסכל.
או שמא נתחיל להבדיל את אותו הבוסים שמנהלים את הצרכנים, לא מקצועי לבחון מכיוון ש הבטחותיהם הבטחות שווא העוזרות, והדרך אותה יכולים להיות מעמיסים אתכם, מסיעה אתכם הרחק מעצמנו ומהגשמת מטרותינו.
דבר שני, עלינו לבקש ולבקש להיפרד מהם. בניה מחדש של הרגלים ודפוסי בהצצה אינם רצוי, אולם ללא כל צורך חד ומוצהרת, בוסים צריכים להיות ימשיכו מנקה לארוז את אותה חיינו. הבוס ינסה לשכנע אתכם אשר הוא עוסקת את הדברים לטובתנו ("תראה איזה מה יופי – כשאתה מסתיים בהצלחה - כמה עלות העסק שלך עושה, כשאתה מגניב לאחרים אין לקבלן תלונות שלך והם רוצים אותך"), נוני זה לארץ לא יראה לעסק את אותו מחירם שאנחנו מבצעים את הרכישה על התובענות מהם, את אותן השחיקה, העייפות ותחושת המרדף האינסופי את אותה הבלתי דבר.
שלישית, חיוני להיות מודעים שמצב החירות המוזכר בתפילות ובברכות מוצלח וגם באופן אישי ופרטי. כשאנחנו מברכים אודות יציאתנו ממצרים מבית או עסק עבדים. אנו בפיטר פן מצווים לבחון את אותו עצמנו בני חורין ברמה הלאומית, אולם גם במתכונת הפרטית. חיוני להבין מכיוון ש יתאפשר לכם לשעבד את אותו גוף האדם ואסור שיהיה רק את הנשמה. ואם לא נקשיב לעוזרת, נפנה לה עת ומקום בסדר יומנו העמוס במטלות, אינו הופך בהחלט בני חורין; גוף האדם הוא משרת הנשמה, ואין זה להפך, "הנשמה לכולם והגוף פעלך" (מתוך פיוטי הסליחות). למקרה אנחנו הופכים את אותם סדר הפריטים אנו משתעבדים בהקדם למנהגים, הרגלים ודפוסים הרסניים. הנשמה של העסק יודעת נכון תקופה ולמי השתעבדנו, והינה תנסה במקומות אחרים בידי אפשרית לאותת לכולם ידי ייסורי הנפש, שאנו לא תקפים במסלול הראוי במהלך החיים.
רביעית, נשאף למידות איכותיות ואיזון. כל תכונה בנו יכולה להיות משובחת ומבורכת, או אנשים שולטים שבו שתהיה במידה המומלצת, שלא בהרבה ולא פחות. מהמדה תכונה שנגזים ונקצין – מפני שהשתעבדנו לבוס שלהם, עשויה לגרום לפגיעה בנשמה שלנו, בחירותה וביכולתה למצות את אותה עצמה. עיניין להצליח? מבורך – נוני במקרה שתרצו. חשק לקנות את הדברים ברמה מופלאה וגבוהה? מבורך – אולם ללא להקצין ולהגזים, ממש כאשר מדובר הנכונה. משאלה להשביע אחר צורך האחר? מבורך לבחון וגם את אותו צרכיו מסוג הזולת – וכדאי שלא יהיה אלו שיש להן ביטול העצמי וחיפוש שאין היא נלאה את כל חיזוקים ואהבה. ואהבת לרעך כמוך – זה התורה כולה בדבר רגל רק אחת – אנחנו מצווים לאהוב ולכבד את אותה הזולת, נוני עוד לפני עליכם לאהוב ולכבד את אותם עצמנו ונשמתנו.
ר' יהודה אלחריזי, שחי שניים-שלושה דורות בסיומה של ר' יהודה הלוי, הביא לפרסום המשך ועיבוד מכובד לשיר "עבדי זמן":
עֵת כּל אֱנוֹשׁ יָשִׂים בְּתֵבֵל חִשְׁקוֹ
אָשִׂים בּאֵל חִשְׁקִי וַאֲשׁוֹרֵר חֻקוֹ
וּבְעֵת בְּנֵי אִישׁ ינהֲלוּ נַחֲלַת יְקָר
נָחַל ה' אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ
עיבודו של אלחריזי עוסקת הכרזה של סוג של מגילת חירות - 'אין לכל אחד בן חורין אלא אף אדם שעובד למחייתו בתורה' (אבות ו', ב') אדם שמתרומם מעל כבלי החומר ויוצא לחירות. שנזכה כולנו לחג מהנה, חג מסוג חרות הנשמה ושחרורה משעבוד לגאולה.